הצבא המצרי צועד על קיבת המדינה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצבא המצרי צועד על קיבת המדינה

איש אינו יודע לאן הולכות ההכנסות מן הפרויקטים האזרחיים של הצבא ■ התוצאה היא שהצבא הוא הזרוע המבצעת האזרחית הגדולה במשק המצרי ■ זהו מצב שבכירי הכלכלנים במצרים אינם יכולים ואינם רשאים להתמודד עמו

תגובות
עובד מצרי במפעל ששייך לצבא
STRINGER/רויטרס

"כל ראש משפחה צריך להביא לעולם ילד או שניים. אבל לא הגיוני שאנשים יולידו ארבעה ילדים או יותר כשאין גג לראשם, ואחר כך הם יאשימו את הממשלה שהיא מגלה אזלת יד וזונחת אותם. מי שעושה כך עושק את משפחתו ואת המדינה" — כך הצהיר נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי בכנס צעירים שהתקיים בשבוע שעבר בקהיר. תוכן הדברים אינו חדש, אבל הטון בוטה וחד הרבה יותר מבעבר. א־סיסי שם לו למטרה להפחית את גודל המשפחה המצרית ואת אוכלוסיית מצרים, שמונה כ-96 מיליון בני אדם ובכל שנה נוספים לה כ-2.5 מיליון אזרחים חדשים.

המאבק נגד הריבוי הטבעי, הפך עוד בתקופתו של מובארק ליעד אסטרטגי, וכפי שהוא כשל אז, נראה שגם א־סיסי יתקשה ליישמו. מצרים אינה איראן, שהצליחה תחת שלטון המהפכה האסלאמית להפחית באופן משמעותי את שיעור הגידול הטבעי, עד שעכשיו היא פותחת במסע חדש להגדלת הילודה. מצרים מתקשה לשווק את רעיון אמצעי המניעה. הייעוץ המשפחתי אינו מגיע לחלקים גדולים במדינה, במיוחד באזורים נידחים שבהם הילודה גבוהה במיוחד, וגם חוקי חופשת הלידה החדשים, שמקצצים את ימי החופשה ומגבילים את היציאה לחופשה רק לשתי לידות, לא בלמו את שאיפתן של משפחות צעירות לקיים את החובה החברתית תרבותית, למרות הנטל הכספי האדיר שהחובה הזאת מטילה עליהן.

"אסון הריבוי הטבעי" כפי שכינוהו פרשנים מצריים מחייב את מצרים למצוא דרכים יצירתיות להגדיל את הכנסותיה, כדי שתוכל לעמוד במחויבויתיה כלפי האזרחים כפי שמחייבת החוקה. בין היתר, עליה לספק חינוך ושירותי בריאות חינם ולהשקיע בתחומים אלה בשיעורים מדויקים שמפורטים בחוקה, בהם היא אינה עומדת.

והנה, דווקא בתחום הגדלת ההכנסות זוכה מצרים לשבחי מוסדות המימון הבינלאומיים, כמו קרן המטבע הבינלאומית, שהחודש אישרה את העברתם של 2 מיליארד דולר נוספים מתוך מלווה של 12 מיליארד דולר, ובנקים עולמיים שמוכנים להלוות עוד כספים למצרים. ראש משלחת קרן המטבע אמר בסיכום ביקורה של משלחתו כי "מצרים מתחילה לקטוף את פירותיה של תוכנית הרפורמות השאפתנית והקשה מבחינה פוליטית".

הצמיחה במחצית הראשונה של 2018 הגיעה ל-5.2% לעומת 4.2% בשנה שעברה וא־סיסי שואף לצמיחה של 7% בסיוע שיקומה של תעשיית התיירות, שספגה מהלומה מוחצת בשנים האחרונות ומתחילה לנבוט מחדש. הצלחה משמעותית נרשמה בהיקף רזרבות המט"ח במצרים, שמגיע ליותר מ-44 מיליארד דולר, לאחר שבשנים הראשונות אחרי מהפכת האביב הערבי היא דשדשה בגבולות 17-16 מיליארד דולר.

אבל הציונים הטובים שמקבלת מצרים על נתוני המאקרו, ובמיוחד על נחישותו של א־סיסי ליישם את הרפורמות עליהן הכריז לפני ארבע שנים, מטילים עומס כלכלי גדול על אזרחיה. ניוד הלירה המצרית שהכפיל את שער הדולר, קיצוץ משמעותי בסובסידיות, העלאת מחירי הדלק והטלת מס ערך מוסף בשיעור של 14%, גררו עליות מחירים וקיטון בכוח הקנייה, כשלאלה נוספת האבטלה הגבוהה שמגיעה ל-12%, ואינפלציה שצנחה אמנם מכ-33% ב-2016 ל-13% השנה, אך מכבידה על השכבות החלשות והבינוניות שלא מקבלות פיצוי מתואם.

תוכנית הרפורמות אינה מעזה עדיין לגעת באחת הבעיות המבניות של המשק המצרי, שמקשה עליו לאמץ את יסודות השוק החופשי. מעורבותו העמוקה של הצבא בכלכלה, השליטה של הצבא בחברות ענק, היעדר פיקוח על הכנסותיהן של החברות האלה, הפטור ממסים ומע"מ על מוצריהן ושירותיהן — כל אלה מדירים את תקציב המדינה מסכומי עתק שלאיש אין מושג מה היקפם. ההערכה היא שהצבא אחראי לאחוזים ניכרים של התמ"ג וכי הוא שולט על תפוקה של יותר מ-30% מסך המוצרים במשק.

הצבא במצרים אינו מוגבל רק לרכש צבאי או לייצור מלחמתי של נשק. לצבא יש מפעלי מזון ותרופות שמוצריהם נמכרים בשוק החופשי, פרויקטים גדולים של בניית שיכונים ושל סלילת כבישים ומערכות תשתית אחרות נמסרים לצבא ללא מכרזים.

א־סיסי הבהיר כי הוא סומך על יכולת הביצוע של הצבא ועל יעילותו יותר מאשר על החברות הפרטיות. טענתו נכונה, מה גם שבמקרים רבים משקיעים זרים, כמו מדינות המפרץ, מתנים את השקעותיהם בכך שהצבא יבצע את הפרויקטים. אבל התחרות הלא הוגנת בין הצבא לבין המגזר הפרטי גוזלת מהמגזר הפרטי את הפרויקטים הגדולים, וממילא היא בולמת את יכולתם של צעירים למצוא מקומות עבודה הולמים — כי הצבא נשען בעיקר על אנשיו כדי לבצע אותם.

לא פחות חשובה מכך היא העובדה שאיש אינו יודע לאן הולכות ההכנסות מן הפרויקטים האזרחיים של הצבא. התוצאה היא שהצבא הוא הזרוע המבצעת האזרחית הגדולה במשק המצרי. זהו מצב שבכירי הכלכלנים במצרים אינם יכולים ואינם רשאים להתמודד אתו. נראה כי כל עוד המגמה החיובית תתבסס, איש גם לא ידרוש לפרק את הצבא מכוחו הכלכלי. אחרי הכול, מה שעובד טוב לא מתקנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות