חדשנות במערכת החינוך - באזז חפיפנקי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חדשנות במערכת החינוך - באזז חפיפנקי

ההורים צריכים להפסיק לקבל את אופנת החדשנות הנמהרת - ולדרוש חשיבה על חזון ייחודי ותוכניות יישום ארוכות טווח

באחרונה פורסם דו"ח מבקר המדינה, שבו הועלו טענות חמורות כלפי תכנונה ויישומה של מה שכונה על ידי שר החינוך הקודם, שי פירון, "רפורמת הלמידה המשמעותית". בדו"ח נטען כי אין בהירות לגבי מושגי היסוד המנחים את הרפורמה, וכי לא התקיים תהליך מובנה של חשיבה ותכנון, לרבות שימוש בידע מחקרי והפקת לקחים מרפורמות דומות בעולם. נמצא גם כי אין מסמך שקובע את מרכיביה השונים של הרפורמה, לרבות יעדים, משימות לטווח קצר וארוך, מנגנוני הטמעה ומדדי הערכה. היישום השטחי בא לידי ביטוי גם בחוסר פיתוח מקצועי של מורים, בהיעדר חומרי לימוד מותאמים ועוד.

הדו"ח החדש מאשר את מה ששמענו ממנהלי בתי הספר בשנים האחרונות, על כך שלא הבינו מה הן הציפיות מהם כשנורו לאוויר ססמאות חסרות תוכן מצד משרד החינוך. מאז ההכרזה על רפורמת הלמידה המשמעותית, צצות במערכת החינוך יוזמות כביכול חדשניות, כפטריות אחרי הגשם. אנו עדים לתופעה שבה מנהלי בתי ספר רבים מצטרפים, ללא כל ביקורת אישית ובחינה ארגונית רצינית, למעין תחרות סמויה — מי מוביל את המוסד להיות חדשני יותר מהאחרים — ומשקיעים משאבים ניהוליים וכלכליים רבים ביוזמות נקודתיות שמקדמות "למידה משמעותית".

החדשנות הפכה להיות מלת הקסם של המערכת, השפן שמוציאים מהכובע. כל אחד מחפש לעצמו רעיון מקורי, שיוכיח למשרד החינוך כי בית הספר מיישם את הרפורמה, ישביע את רצון ההורים בשינוי — ואם אפשר, על הדרך, גם יצטלם היטב בתקשורת.

חדשנות בחינוך, שהיא רצינית ומבוססת על בחינה מקדימה ומחקר מלווה, היא דבר רצוי. היא מעודדת חשיבה על פרקטיקות ישנות, מרעננת ארגונים חינוכיים ומגבירה מוטיבציה לשיפור. אבל בישראל — אומת הסטארט־אפ — דומה כי החדשנות ברבים מבתי הספר הפכה להיות המטרה ולא האמצעי. שיפור של בית ספר צריך להיות מלווה בדיון עומק על שאלת התוכן, ובעיקר על השאלה: "לשם מה?" זאת אמורה להיות שאלת העל, שממנה צריך להתחיל ולפיה צריך לתהוות את הדרך. שבירת קירות בין כיתות, טיולים בטבע, טיפול בחיות ויוזמות אחרות — כל אלה צריכים להיות מבוססים על חזון בית ספרי, שיעוצב בשיתוף המורים וההורים.

על משרד החינוך להתארגן במהרה למילוי המלצות המבקר על עבודת מטה רחבה לתכנון והטמעה של רפורמת הלמידה המשמעותית. במקביל, עליו לספק למנהלי בתי ספר ליווי מקצועי שיסייע להם להבנות תהליכי שינוי.

מנהלי בתי ספר, מצדם, צריכים להבין כי תרבות ה"סמוך" אינה מתאימה לארגון מורכב כמו בית ספר, שיש לו סוגים שונים של מטרות. ניהול חינוכי אחראי נדרש להבנה כי שינויים ולמידה ארוכת טווח דורשים מחקר, למידה ארגונית, פיתוח מקצועי, סבלנות ועבודה יומיומית מאומצת. הוא נדרש להתמודדות עם שאלות נוקבות בדבר ההשפעה הישירה והעקיפה של כל שינוי על התלמידים והמורים.

ההורים, הצמאים לשינוי בשיטות הלמידה, צריכים להפסיק לקבל את אופנת החדשנות הנמהרת בחיבוק חם. עליהם לדרוש חשיבה על חזון לפרופיל בית ספרי ייחודי — שלא יהיה מורכב רק ממלים ריקות מתוכן על למידה משמעותית — ותוכנית יישום ארוכת טווח. עליהם להבין שהאופנות החדשניות המזדמנות אמנם נמכרות בשיח מפתה של למידה משמעותית וחשיבה מחוץ לקופסה ונראות נפלא בעדכונים הבית־ספריים, אך הן עלולות לזרוק את הילדים ואת הצוות החינוכי לתוך כאוס תזזיתי. עליהם גם לדרוש דיווח על התקציבים המושקעים ביוזמות חדשניות נקודתיות, על מקורותיהם ועל סדרי העדיפויות החינוכיים שהם מכתיבים. צילומי יחצ"נות של "למידה משמעותית" עשויים להסתיר מאחוריהם חורים שחורים של משאבים שנגרעו ממקומות אחרים.

ד"ר פרי־חזן היא ראש המגמה לניהול מערכות חינוך, ד"ר קיזל הוא ראש המגמה לפיתוח פדגוגי של מערכות חינוך בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה

Marc Romanelli / Blend Images /



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות