דרושה תוכנית חירום ממשלתית לחילוץ מחובות ומעוני

רוב החייבים הם עניים ובני מעמד הביניים, והם מיוצגים ביתר ביחס לשיעורם באוכלוסייה

רעות כהן
רעות כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הוצאה לפועל
צילום: טלי מאייר

"חייבים בהוצאה לפועל הם אנשים שמתחמקים מתשלום ולא רוצים להחזיר את החוב שלהם" — את המשפט הזה אני שומעת כל יום במשך שנות עיסוקיי בזכויות חייבים. האם הוא נכון?

עד לא מזמן לא היו בנמצא די נתונים, שיסיפקו לנו תמונה על פרופיל החייבים ומאיזה מעמד הם. למה זה חשוב? כי אם אכן הרוב המכריע של החייבים הם בעלי ממון, בהחלט יש יותר סיכוי שהם מתחמקים מתשלום. אבל אם רובם משתייכם למעמד סוציו־אקונומי נמוך, רוב הסיכויים שהם נכנסים לחובות ולא יוצאים מהם פשוט כי הם לא מצליחים לגמור את החודש. זה חשוב כי זהות ואופי החייבים משפיעים על סוג המדיניות שהמדינה צריכה לנסח בתחום גביית החובות.

ואכן, רשות האכיפה והגבייה הקשיבה לטענות של ארגוני זכויות חייבים על הצורך בנתונים הללו, ופירסמה באחרונה מחקר מרתק. ראשית, אנחנו מגלים מהמחקר כי שיעור החייבים עולה ככל שהאשכול הסוציואקונומי יורד. כלומר, רוב החייבים הם עניים ובני מעמד הביניים, והם מיוצגים ביתר בקרב בעלי התיקים במערכת ההוצאה לפועל ביחס לשיעורם באוכלוסייה.

נתון שערורייתי נוסף שהתגלה, הוא שנגד חייבים עניים נפתחים יותר תיקים ישירות בהוצאה לפועל (במקום לעבור קודם את שלב ההוכחות בבית משפט) מאשר נגד חייבים מבוססים. המשמעות היא, שלהבדיל מהכלל הרגיל שלפיו התובע צריך להוכיח בפני שופט או שופטת את תביעתו נגד הנתבע, על הנתבע העני מערימים מחסומים וחסמים. כדי להתנגד לתיקים האלה הוא צריך להגיש תוך 30 יום בקשת רשות להתנגד, הבקשה תעבור לבית משפט שלום ושם הנתבע הוא זה שיצטרך להוכיח שהוא לא חייב. כלומר, הנתבע העני צריך ידע משפטי או ייצוג, והוא צריך להגיב מהר.

מה שמוביל אותנו לנתון השערורייתי הבא: חייבים עשירים (כן, יש קצת כאלה) מיוצגים על ידי עורכי דין בשיעור גבוה פי שניים עד שלושה מאשר חייבים מאשכולות 7-1. שלא במקרה, שיעור ההגבלות על רישיון הנהיגה או יציאה מהארץ המוטלות על חייבים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך הוא גבוה פי שניים בהשוואה לחייבים מבוססים. כנראה שהסיבה היא שחייבים מבוססים מיוצגים לעיתים קרובות יותר על ידי עורכי דין, ומגיעים להסדרי תשלום ולהסכמות על הסרת ההגבלות.

המשמעות של הנתונים האלה היא שבין עוני, חובות ואי־נגישות לצדק קיים קשר הדוק. זו נראית כמו מסקנה ברורה מאליה — אבל היא לא. במדינות שבהן קיימת רשת ביטחון סוציאלי חזקה יותר, ומדיניות הדואגת למוחלשים ביותר, אין סיבה שאנשים עניים ייקלעו לחובות בהיקפים כה גדולים. במדינות כאלה, מי שנכנס לחובות הם בדרך כלל אנשים מבוססים שעשו טעויות כלכליות (או ביצעו הונאות כלכליות), והם לרוב מצליחים להיחלץ מהחוב.

הנתונים האלה מוכיחים בבירור שהמדינה חייבת לנסח תוכנית חירום שתסייע לאנשים להיחלץ מהעוני ומהחובות הנלווים לו. כצעד ראשון, על המדינה להנגיש לאנשים החיים בעוני את זכויותיהם בהוצאה לפועל, ובראש ובראשונה את הזכות לייצוג משפטי. זה צריך להיות אינטרס של כולנו — כי מהנתונים גם עולה שהחובות מתחילים לטפס ולחלחל כלפי מעלה בסולם הסוציו־אקונומי.

הכותבת היא עו"ד, מנהלת הקליניקה לסיוע משפטי אזרחי ע"ש גונתן שור ז"ל, הפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר־אילן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker