להסדיר בחקיקה את המיסוי על אופציות לעובדי היי־טק - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להסדיר בחקיקה את המיסוי על אופציות לעובדי היי־טק

רשות המסים מקדמת חקיקה בנושא מס, מפרשת את דיני המס ואוכפת את הגבייה - מצב שלא קיים באף מדינה מפותחת

תגובות
הבורסה בת"א
מוטי מילרוד

שיחת היום בקרב אנשי המס וקהילת ההיי־טק הישראלית באחרונה, נסובה על פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין חברות ההיי־טק קונטירה ופיניסאר. פסק הדין קבע כי על החברות לכלול את עלויות האופציות שהוקצו לעובדיהן על ידי החברה האם בבסיס העלות המשמש לקביעת הכנסתן החייבת במס, המחושבת על פי קוסט פלוס. במלים פשוטות יותר, חברות אלה נדרשות לשלם מס על הכנסה שלא הפיקו, על סכומים שלא קיבלו — וכל זאת ללא ניכוי הוצאות לצורכי מס.

פסק הדין לא ניתן בחלל ריק. בשנים האחרונות, אתגרי המס של החברות הרב־לאומיות הפועלות בכל העולם נעשו מורכבים. רבות דובר כבר על התאמות שעושות רשויות המס השונות לדיניהן הפנימיים בעקבות פרויקט BEPS של OECD — שנועד להילחם באסטרטגיות התחמקות ממס — והרצון של מדינות הארגון להיאבק בהסטת רווחים של חברות בינלאומיות בין המדינות השונות. ישראל, החברה ב–OECD מ–2010, מנסה ליישר קו עם מדיניות זו ופקידיה שותפים לדיוני המס הנערכים במוסדות OECD.

ניתן לבקר את פסק דינו של בית המשפט העליון ולומר שיש פה התעלמות מהאינטרסים העסקיים של חברות רב־לאומיות, במהלך שעשוי להגדיל את העלויות שנושאים מרכזי הפיתוח שלהן בישראל, ובכך לגרום לפגיעה בחברות הישראליות עצמן. ניתן אף לומר שיש פה התעלמות מכוונת מהסעיף הרלוונטי בפקודת מס הכנסה (סעיף 102 המפורסם), שביקש ב–2003 "לעודד השקעות ויזמות עסקית וטכנולוגית" ולא גילה כל רצון להעלות את שיעור המס האפקטיבי של חברות אלה בכ–110%. אפשר גם לתהות על פרשנות אגרסיבית של התקנות הרלוונטיות (קביעת תנאי שוק) ומתן מקום לטרמינולוגיה שמובילות רשויות המס, שלפיה יש "חשש" מפעילות של חברות רב־לאומיות (המלה מוזכרת לא פחות משש פעמים בפסק הדין), עסקותיהן "חשודות" ובעלות קווי דמיון ל"עסקות מלאכותיות". כך, לא פחות.

ספק אם מחוקק הטבות המס לתגמול עובדים חזה שזהו האקלים שבו יתבקש בית המשפט להתייחס לסוגיה זו. ואולם, נדמה כי הבעיה מורכבת יותר ונוגעת גם לריכוז הסמכויות בישראל, בכל הנוגע לטיפול בדיני המס בידי גוף אחד. רשות המסים מובילה את תהליכי חקיקת חוקי המס, החל בשלב היוזמה, עבור בשלב הניסוח וכלה בתהליכי העברת החוקים בוועדות הכנסת. כל זאת, לצד היותה גוף השטח שמפרש את חוקי המס, גובה את המס ואוכף אותו על הנישומים. זה מצב שכמעט אין לו מקבילה באופן פעולת משרדי האוצר במדינות OECD, שבהן יש הפרדה בין הגוף שקובע מדיניות, לרבות חקיקה, לבין הגוף שגובה את המס. ייתכן שמצב חד־צדדי זה אינו משרת את היכולת האפקטיבית של מחוקק ראשי (כנסת) או מחוקק משנה (שר האוצר) לקבל החלטה מושכלת בענייני מס.

ערבוב סמכויות זה גורם, בין היתר, לכך שבמקרים מסוימים, לצד חקיקה שעשויה להיטיב עם הנישומים, קיימים סייגים — אם לא בחקיקה עצמה אזי בפרשנות לה — הפוגעים בהם.

לכן, כאשר מאומצת פרשנות מרחיקת לכת לרעת הנישום, לגבי סוגיה שבה החוק הרלוונטי שותק, ושעלולות להיות לה תוצאות רוחביות משמעותיות כמו במקרה שלפנינו, ראוי כי הדבר יוסדר במפורש בחקיקה, ובהליך שייתן אפשרות להכנסת התאמות פרקטיות אפשריות לחקיקה כזו, שיהיה בהן כדי להפחית את הפגיעה בחברות ובעובדים. כך ראוי לעשות גם במקרה זה של הממשק העדין בין המיסוי הבינלאומי לתגמול עובדים בענף ההיי־טק.

הכותב הוא עו"ד ורו"ח, שותף במשרד יגאל ארנון ושות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#