בנק ישראל הפסיד כ-12 מיליארד שקל על יתרות מט"ח ב-2017 - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בנק ישראל הפסיד כ-12 מיליארד שקל על יתרות מט"ח ב-2017

המדיניות שמנהלת הנגידה אינה ראויה ואף שגויה - מכיוון שרכישות מט"ח משפיעות על שער החליפין בעת הרכישה בלבד

28תגובות
שטרות חדשים בבנק ישראל
אוליבייה פיטוסי

בנק ישראל התחיל להשקיע ביתרות מט"ח לפני עשר שנים, כאשר היתרות היו 30 מיליארד דולר. הן גדלו לכ–75 מיליארד דולר עד 2011, ובכהונתה של הנגידה הנוכחית קרנית פלוג הן תפחו ל–116 מיליארד דולר. כשבנק ישראל מתערב בשוק המט"ח במטרה להחליש את שער החליפין של השקל, הוא מוכר שקלים ורוכש מט"ח. רכישות המט"ח מצטברות ליתרות המט"ח. בנק ישראל משקיע את היתרות בניירות ערך שרובן דולריות, חלקן ביורו, וגם מינון קטן בליש"ט.

מדי שנה מפרסם בנק ישראל דו"ח על ניהול היתרות שכולל את התשואות שהבנק השיג. בעשר השנים האחרונות תשואות אלה נעו בין 0.64% ב–2015 ל–5.95% ב–2008. התשואה אשתקד היתה 3%, שהיא גבוהה יחסית. תשואות אלה חושבו במונחים של מטבעות היתרות, ואינן מביאות בחשבון שינויים בשערי החליפין של מטבעות אלה לעומת השקל. לדוגמה, אם התשואה בדולרים היתה 4%, אבל השקל התחזק מול הדולר ב–3%, אזי התשואה בשקלים היא 1%. אמנם מה שחשוב אינו התשואות במטבע זר אלא התשואות בשקלים, אבל בנק ישראל אינו מדווח עליהן, אולי משום שהן לא מחמיאות.

הנה חישוב שערכתי של התשואות בשקלים לפי משקלות המטבע שהתפרסמו בדו"ח היתרות עבור 2017: 67.6% דולר, 29.9% יורו ו–2.5% ליש"ט. ב–2017 התשואה השקלית היתה שלילית — מינוס 5.84%, לעומת 3% במטבע זר. תיסוף השקל הפך תשואה חיובית לשלילית. כשנתרגם הפסד זה לשקלים (יתרות כפול תשואה) הוא מגיע לכ–12 מיליארד שקל — שהם הפסד עצום. התשואה השקלית הגדולה ביותר הושגה ב–2012 (11.15%) והנמוכה ביותר הושגה ב–2010 (מינוס 4.93%). בעשר השנים האחרונות התשואה הממוצעת בשקלים היתה כמעט אפס, וזאת משום שבממוצע חל תיסוף בשקל.

יתרות המט"ח של ישראל בסכומים מוחלטים, וכשיעור מהתוצר

יש לראות ברכישות מט"ח על ידי בנק ישראל הימור נגד השקל. הימור זה נכשל בגדול אשתקד. הוא הדין לגבי השנים 2010, 2011, 2013, 2016 ו–2017. לאור זאת, רצוי להעלות על סדר היום הציבורי את המדיניות המתמשכת של בנק ישראל להתערב נגד השקל, במקום לאפשר ניידות מלאה בשער החליפין, בדומה למדיניות שהיתה נהוגה עד 2007. לא זו בלבד שמדיניות ההתערבות לא השיגה את המטרה של החלשת השקל, היא עלתה לקופה הציבורית סכום עתק. לו כל גוף ציבורי אחר היה מפסיד סכום כה גדול, מבקר המדינה היה מתעניין.

כל בנק מרכזי מחזיק יתרות מט"ח במטרה לייצב את שוק המט"ח בעת הצורך. במשטר שער חליפין נייד, כפי שמתנהל בישראל משנות ה–90, הבנק המרכזי אינו מתערב בדרך כלל בשוק המט"ח. הוא מתערב לעתים נדירות בשני הכיוונים, כך שבממוצע יתרות המט"ח אינן משתנות. בנק מרכזי שמצליח לייצב את שוק המט"ח מרוויח — כי הוא קונה מט"ח כשהוא זול, ומוכר אותו כשהוא יקר. בנק ישראל מפר את הכללים האלה משום שהוא מתערב כל הזמן; הוא מתערב בכיוון אחד בלבד, והוא מפסיד כסף.

בנק ישראל פועל להחליש את השקל כדי לעזור ליצואנים, כי תיסופים פוגעים ברווחיותם. הנגידה פלוג מנהלת מדיניות מוניטרית סקטוריאלית. לא זו בלבד שמדיניות זאת אינה ראויה, היא גם שגויה — מכיוון שרכישות מט"ח משפיעות על שער החליפין בעת הרכישה בלבד. זאת הסיבה לכך שלמרות רכישות של 90 מילארד דולר בעשור האחרון, לא הצליח בנק ישראל להשפיע על שער החליפין. מדובר במדיניות פול גז בניוטרל, שהיא גם יקרה וגם חסרת תועלת.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#