המשק החקלאי צריך רשות לחדשנות

נדרשת רשות חדשה לחקלאות שבה יושבים זה לצד זה נציגי הממשלה והחקלאים - ומתכללים את הידע והיכולות

יאיר ריינמן
יאיר ריינמן
תחנת מו"פ חקלאי בעמק החולה
תחנת מו"פ חקלאי בעמק החולה. פיתוחים עוברים לידיים מתחרות בחו"לצילום: גיל אליהו
יאיר ריינמן
יאיר ריינמן

המשק החקלאי המוכר שעוסק בגידול פירות, ירקות ובעלי חיים ניצב בשנתיים האחרונות מול מדיניות ממשלתית המקדשת הסרת מכסי מגן וחשיפת החקלאות המקומית לתחרות ביצרני העולם. מנגד, המשק מתמודד עם עליית מחירי התשומות, ובראשם התייקרות מרכיבי העבודה והמים לחקלאות. במציאות זו עומד החקלאי בפני הצורך להמציא עצמו מחדש כדי לשרוד.

המוניטין שרכשה החקלאות הישראלית בעולם, לצד הידע שנצבר, איפשרו לחקלאים להתחרות בשוקי היצוא תוך אחריות לאספקת תוצרת חקלאית מעולה וזמינה לשוק המקומי — למרות השחיקה הגדולה שחלה בו. ואולם, ניתוח נתוני המקרו של החקלאות הישראלית מצביע על מגמה ברורה של ירידה ביצוא של תוצרת טרייה. מגמה זו היא פועל יוצא של תחרות גוברת בשוקי היעד, שחלקה נובע מזליגת ידע ישראלי למתחרים, התחזקות השקל ואירועים גיאו־פוליטיים.

במציאות כזאת וכתנאי להמשך קיומה של חקלאות רווחית יש צורך אקוטי בהטמעת חדשנות בכל שרשרת הערך החקלאית, בפיתוח זנים מקוריים ובמציאת ענפי גידול חדשים — כמו הקנאביס הרפואי שנהפך לטרנד עולמי. אם בעבר ניתן היה להניח שתפקידה של החדשנות הוא בעיקר בהיבט הגידול, כלומר לאפשר ייצור של יותר תוצר על בסיס משאבים נתונים, הרי כיום אין זה מספק. יש לזהות צרכים ושינויים בטעם העולמי — כדי לשמר את השטחים החקלאיים, ולהביא לכך שמוצרים ישראליים יונחו על המדף ברשתות השיווק באירופה ובארה"ב ויוכלו להתחרות על כיסם של הצרכנים המקומיים.

כמה גופים ציבוריים בישראל, ובראשם מכון וולקני, מקדמים את המחקר החקלאי, לצד תחנות מחקר ופיתוח הפזורות ברחבי המדינה. עם זאת, שלוש בעיות עיקריות מגבילות את המחקר המקומי והטמעת החדשנות. ראשית, מאפייני המו"פ החקלאי והקושי להבטיח "זכויות יוצרים" בכמה מהתחומים מרחיקים הון פרטי — ובמקומות אלה הממשלה חייבת להוביל ולפרוץ דרך.

שנית, מכון וולקני ששמו הולך לפניו בישראל ובעולם, מתנהל כמכון מחקר אקדמי ובהתאם לכך מגדיר את סדר יומו, ולא בהכרח על פי סדר היום החקלאי. אמנם נכון הדבר שמחקר רציני נשען על אקדמיה מפותחת — אבל מכון שאינו מחובר לגמרי לצורכי השוק וליכולות הייצור בשדה וברפת, לא יוכל להוביל את התהליך הרחב.

שלישית, תחנות המו"פ והשותפויות האזוריות המחוברות לכאורה לשטח, סובלות מתת־תקצוב והיעדר משאבים ועל כן מוגבלות מאוד ביכולתן להוביל את השינוי הרחב והעמוק הנחוץ כאוויר לנשימה בחקלאות הישראלית. במקרה הטוב, פיתוחים נפלאים נופלים בין הכיסאות ואינם הופכים לנחלת כלל המשק החקלאי בישראל, ובמקרה השכיח עוברים לידיים מתחרות בחו"ל.

במצב עניינים כזה, המדינה נדרשת לגבש מדיניות וראייה כוללניות לצד נכונות להשקעה מאסיבית של הון ציבורי־ממשלתי במחקר ופיתוח חקלאי. השקעה זו תשמש טריגר להון פרטי שייכנס בעקבותיו. לא עוד תקן מתחלף ברשות לחדשנות במשרד הכלכלה — אלא רשות חדשה לחקלאות שבה יושבים זה לצד זה נציגי הממשלה והחקלאים, ומתכללים את הידע והיכולות בתחום החקלאות.

ולסיום, תנאי הכרחי הוא שבקביעת סדר העדיפויות הלאומי תובא בחשבון העובדה כי חקלאות כחול־לבן היא הרבה מעבר לגידול ירקות וחליבת עזים. זהו הבסיס הערכי והציוני לחיינו במדינת ישראל, וקיומם של שטחים חקלאיים נרחבים ומשפחות המצליחות להתפרנס בכבוד מעיסוק בחקלאות, מהערבה בדרום ועד גבול הלבנון בצפון, הם הבסיס והתשתית לכך. השקעה יעילה ונכונה במחקר ופיתוח תביא בסופו של דבר לחקלאות רווחית וגם ערכית.

הכותב הוא יו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ