אורי אריאל מייבש את המחקר החקלאי

במכון וולקני נולדו פיתוחים חדשניים שהפכו את ישראל למעצמה בתחום - אך השר אריאל החליט לקצץ בתקציבו

אלון טל
אלון טל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שר החקלאות אורי אריאל (מימין) ומייסד עליבאבא, ג'ק מא, במכון וולקני
שר החקלאות אורי אריאל (מימין) ומייסד עליבאבא, ג'ק מא, במכון וולקניצילום: יוסי אלוני

מחר תיפתח במרכז הירידים בתל אביב תערוכת אגריטך 2018, שבה יציגו חוקרים וחברות ישראליים רבים את הטיפולים החדישים והטכנולוגיות החדשות ביותר בחקלאות. מה שהתחיל ב–1970 כהתכנסות צנועה, תפח למפגש עצום. באגריטך האחרון, ב–2015, הגיעו לתערוכה 12 אלף מבקרים מחו"ל וכ–30 אלף מבקרים ישראלים.

השנה ישתתפו בתערוכה 40 שרי חקלאות מכל העולם, שבאים כדי להתרשם מתוצאות המחקר החקלאי בישראל. ואולם יש דבר אחד שלא יספרו לאורחים המכובדים מחו"ל: בניגוד להצהרות של ממשלת ישראל בכלל ושל שר החקלאות הנוכחי בפרט — בישראל יש מדיניות חדשה שמייבשת את ענף המחקר החקלאי ופוגעת באחד המפעלים הכלכליים והמדעיים החשובים בישראל.

בכל נסיעה של משלחת רשמית מישראל לאפריקה או להודו, מרבים להעלות על נס את המחקר החקלאי. כאשר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נאם בכנס אייפאק בוושינגטון השנה, אחרי כמה מלים על ההיי־טק הישראלי ועל התעשיות הצבאיות הוא עבר להרחיב את הדיבור על החידושים החקלאיים.

יש לישראל במה להתגאות: עגבניות השרי המתוקות, השקיה בטפטוף, זרעים עמידים לבצורת, שיטות קירור שמאריכות חיי מדף בשבועות אחדים, פרות עם הכי הרבה חלב וחלבון בעולם, מספר כפול של צאצאים בהמלטות של כבשים מקומיות, שיטות לגידול אצות כמקור מזון, דגי ים בלב מדבר ועוד.

היצירתיות החקלאית הישראלית היא תוצאה של מפגש מוצלח בין אידיאולוגיה אגררית, קהילה חקלאית מתוחכמת וחוקרים וחוקרות מבריקים. עוד לפני קום המדינה הוקם מכון וולקני, ויחד עם חוקרים באוניברסיטאות בו פותחו רעיונות מיוחדים. הקיבוצים תרמו את חלקם בצד היישומי, עם מפעלים יוצאי דופן למוצרים חקלאיים, במיוחד בתחום ההשקיה. זה לא קרה מעצמו — זאת היתה תוצאה של מדיניות ושל ההבנה שאם רוצים חקלאות חדשנית, יש להשקיע במחקר.

מסתבר שהעולם זקוק לאותה תושיה חקלאית ישראלית — כ–100 מיליון אנשים בעולם מתו מרעב בעשור האחרון. כיום יש כמיליארד בני אדם באפריקה, ולפי תחזית האו״ם, עד סוף המאה ה–21 יהיו בה 4 מיליארד בני אדם, שלא ברור מה הם יאכלו. אם רוצים למנוע אסון הומניטרי חסר תקדים יש לסייע למדינות אלה. לישראל, כמו כל מדינה מפותחת אחרת, יש אחריות. מסיבות לא ברורות, עדיין אין חוק או מדיניות בנוגע לסיוע חוץ במדינת ישראל, אך לפחות ההשקעה הממשלתית במחקר חקלאי מהווה תרומה עקיפה.

כעת, עם פתיחת אגריטך 2018, חשוב לקרוא תיגר על המדיניות החדשה שקבע שר החקלאות אורי אריאל. הנסיגה במחקר החקלאי אמנם לא התחילה בימי הממשלה הנוכחית — לפני 30 שנה היו 400 חוקרים במכון וולקני, וכיום עובדים בו רק כ–200 חוקרים — ואולם השר הנוכחי מביע זלזול מופגן במחקר.

הדבר בא לידי ביטוי בקיצוץ של 22% בתקציב מכון וולקני ל–2019 — אף שתקציב משרד החקלאות לא קוצץ. אריאל פשוט החליט שאין צורך לממן את המחקר החקלאי כפי שעשו קודמיו בתפקיד. מדובר בהחלטה תמוהה. משרד החקלאות מצא תקציב של מיליוני שקלים לקיום יום פתוח מפואר לציבור במכון וולקני בחופשת פסח — אף שמדובר באירוע פוליטי, פעילות לא־חקלאית שמשרתת את ציבור הבוחרים של השר. אבל המחקר החקלאי עצמו, שמאפשר לישראל להיות מעצמה עולמית בתחום, מעניין את השר הרבה פחות.

מי ייתן שהשר אריאל ונציגי הממשלה יקשיבו לאותם נאומים ושבחים בדבר המחקר החקלאי, נאומים שהם עצמם ודאי ישמיעו מחר מול עמיתיהם מהעולם. יש עוד זמן לשקול מחדש את ההחלטה המצערת לקצץ במחקר החקלאי ובמקום זאת לחזק את תרומתה של מדינת ישראל להתמודדות עם הרעב — האתגר הגלובלי הגדול מכולם.

פרופ' טל הוא ראש החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker