מפסידים בבית המשפט - מנצחים במלחמה הציבורית - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מפסידים בבית המשפט - מנצחים במלחמה הציבורית

עתירות בנושאי סביבה נדחות לעתים על ידי בתי המשפט, והדבר מדרבן לעתים את המחוקקים לפעול ואת האזרחים להתעורר ולדרוש מהרשויות לעשות את הדבר הנכון

תגובות
הפגנה נגד הרחבת בתי הזיקוק בחיפה, ב-2016
נועה קוזק

כולנו שונאים להפסיד. עורכי דין אפילו יותר. ועורכי דין שהם גם פעילים סביבתיים — על אחת כמה וכמה. כך קרה באחרונה, כשבית המשפט המחוזי בחיפה דחה את עתירתה של עמותת אדם טבע ודין נגד הרחבת בתי הזיקוק.

מודה ומתוודה שכך הרגשתי גם כשבית המשפט העליון דחה את דרישתנו להגביל שימוש ומכירה של חומרי הדברה רעילים. כשעומדים מול השופטים ושומעים את משפט המחץ, "בנסיבות אלה אנחנו נאלצים לדחות את העתירה" — נדמה שהכל היה לשווא. ואולם עתירה זו, אף שנכשלה פורמלית, הובילה לתהליך גיבוש רפורמה ממשלתית בתחום רישום חומרי ההדברה בישראל. עצם הגשת העתירה היה תמריץ חיוני לממשלה לפעול. חברי ואני יודעים שהיה לנו חלק משמעותי בהתנעת מהלך שיציל חיים, מה שמרכך את אכזבתנו.

מקרה זה איננו היחיד. ההיסטוריה מלמדת כי לעתים כישלון ההליך המשפטי עשוי להיות דווקא הדבר שידחוף את המאבק ויזרע את זרע השינוי. מכאן עולה השאלה: מהו הפסד סביבתי, ומהו ניצחון?

פארק רעננה הוא דוגמה מצוינת: הכול החל בהחלטת העירייה לגבות דמי כניסה לפארק הציבורי ממי שאינו תושב העיר — תקדים עולמי. אדם טבע ודין עתרה נגד ההחלטה. העתירה עסקה בסוגיית הצדק הסביבתי, ובחשש מפני מדרון חלקלק שבו כל עיר תנכס את שטחיה הציבוריים לטובת תושביה בלבד ותפגע במי שידם אינה משגת — ומשם לא קשה לדמיין מצב שבו פארקים ציבוריים ישרתו עשירים בלבד. בית המשפט דחה את העתירה וקבע שבמקרה זה אין מדובר בפגיעה אסורה בשוויון.

ואולם, הכישלון המשפטי היה זמני בלבד. הגשת העתירה כשלעצמה שימשה הזדמנות לבית המשפט "לרמוז" למחוקק להידרש לסוגיה. ואכן, ב–2007 עיגנה הכנסת בחוק את התפישה שהזכות להשתמש בפארק עירוני היא זכות יסודית. הזרע שהוביל לעיסוק ברעיון הצדק הסביבתי, ולכך שכיום לא יעלה על הדעת להדיר אזרחים מפארקים ציבוריים, נטמן באותו מאבק משפטי שלא עלה יפה. כמובן, היה עדיף שבית המשפט היה אקטיביסטי יותר ועומד מלכתחילה לצד מי שנפגעו. אך גם כשאינו עושה זאת, זה לא בהכרח סוף פסוק.

האם המאבק נגד כביש חוצה ישראל נחל תבוסה או הצלחה? אמנם הכביש נסלל בתום מערכה עיקשת נגדו, אך אין ספק שהמאבק תרם רבות לשינוי השיח בנושאי תחבורה ולהבנה גוברת של הרשויות בדבר הצורך להגדיל את ההשקעה בתחבורה ציבורית. תופעת הלוואי של המאבק היתה גיבוש התנועה הסביבתית בישראל.

גם המערכה להגנה על החופים נעשתה בשיתוף פעולה רחב. ב–2001, במקביל לפעילות ציבורית ומשפטית הענפה, ניסחה אדם טבע ודין הצעת חוק פרטית בנושא שמירת החופים. ההצעה לא הבשילה לחוק, ורק ב–2004 חוקק חוק החופים כהצעה ממשלתית. חוק זה, אף שלא נוסח לפי המתווה המקורי שהובלנו, נחשב הצלחה סביבתית, מכיוון שעיגן בראשונה בחקיקה את עיקרון מניעת הפגיעה בסביבה החופית. כך, מאבק ציבורי, בצד עבודה משפטית נחושה, הובילו יחד לדחיפת הנושא עד לחקיקת החוק. המלאכה עדיין לא הושלמה — אך ההבנה שלפיה החופים הם משאב השייך לכולם נהפכה מקובלת בציבור, ושינוי תודעתי זה הוא בעצמו הישג משמעותי.

המקרים המתוארים לעיל ומקרים רבים אחרים מאותתים למקבלי ההחלטות, ובעיקר לציבור, כי לא נסתם הגולל על מאבקים עכשוויים, ובהם המאבק נגד הרחבת בתי הזיקוק.

העובדה שאזרחי ישראל יודעים כיום לדרוש ולהילחם על זכויותיהם, גם כשמדובר בשאלות שאינן נוגעות לסוגיות "מסורתיות" בנושאי סביבה, מוכיחה כי התנועה הסביבתית עברה דרך ארוכה. כולנו מבינים עתה שניצחון סביבתי ומשפטי אינו נקודתי, אלא נמדד לאורך זמן ולאור השינוי המהותי שהוא מוביל בסביבה הפיזית והמחשבתית.

הכותבת היא עו"ד מהמחלקה המשפטית באדם טבע ודין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות