כסף זה לא בושה - גם עבור עמותה חברתית

כל עמותה צריכה להבטיח את קיומה באמצעות מודל הכנסות עצמיות - ולפתח שירותים איכותיים הנחוצים בשוק החופשי

יפעת ברון-גולדברג
יפעת ברון-גולדברג
חלוקת מזון לחרדים נזקקים
חלוקת מצרכים לנזקקים. "עמותות מחפשות מסלול עקיף לתרומות" (למצולמים אין קשר לכתבה)צילום: אייל טואג
יפעת ברון-גולדברג
יפעת ברון-גולדברג

אם נשאל מנכ"ל של כל חברה במגזר העסקי על מטרתו העיקרית, סביר שהתשובה תהיה - מקסום רווחים. כנראה שאותו מנכ"ל גם יביט לנו בעיניים ולא יתבייש להודות שהוא קם בוקר בשביל להרוויח כסף. במגזר החברתי לעומת זאת, מתביישים לדבר על כסף. נכון, בתחום העשייה החברתית כסף הוא האמצעי ולא המטרה. אבל בלעדיו לא ניתן לעשות דבר.

אני בטוחה שאינני הראשונה לבשר לעולם שכסף חיוני גם לקידומן של אג'נדות חברתיות - כאלו שיהפכו את החברה שלנו לטובה ומכילה יותר. אך כאן מתעוררת שאלת מיליון הדולר: למה עמותות צריכות להיאבק על הזכות להפוך את העולם למקום טוב יותר? מדוע הן מתבססות על פילנתרופיה - שתקציביה הולכים ומצטמצמים - ועל מענקים, קרנות ומכרזים ממשלתיים, במקום לגבות כסף על השירותים שלהן?

בעשור האחרון נדמה שתהליך גיוס הכספים למגזר השלישי נעשה מורכב מבעבר. בעולם מתוקן יהיה זה אך לגיטימי שגוף חברתי שמספק שירותים טובים יגבה עבורם תשלום, כדי שיוכל להמשיך להתקיים - ולעשות טוב לכולנו. מדובר בגלגל שאותו מניעות ההכנסות המופקות - לכן גם עמותות נסגרות חדשות לבקרים. אף כי בשנים האחרונות שואפים גם גופים עסקיים לקדם עשייה חברתית - מציאות מבורכת בפני עצמה - נותרה מלחמת הקיום אכזרית. עמותות מתקיימות בקושי מתקציבים זעירים ומשלמות שכר זעום לעובדים. מדובר באבסורד דווקא משום שבמגזר החברתי כסף הוא אמצעי ולא מטרה. ישנם יתרונות רבים לגיוס כספים ממקורות פילנתרופיים ומהממשלה, אך התלות במענקים בעייתית, וכשאלה נגמרים עלולה העמותה לקרוס - אפילו אם שירותיה דרושים וחיוניים.

במציאות הנוכחית, כל עמותה צריכה להבטיח את קיומה גם באמצעות מודל הכנסות עצמיות, ולפתח פתרונות ושירותים איכותיים שעונים על צורך ממשי בשוק, ולא להיות תלויה לחלוטין בכספים חיצוניים. קוראים לזה עצמאות כלכלית. המטרה העומדת מאחורי הפעילות לא תשתנה - גופים חברתיים לא נועדו לייצר רווח, ולכן לא יהיה מי שיתעשר בסיפור הזה. אבל כולנו נרוויח, לא בממון אלא בערכים.

למשל, מתבקש שעמותות בתחום התעסוקה יפתחו מודל הכנסות מדמי השמה - שירות חיוני לכל ארגון. השוק משווע לעובדים איכותיים, ולכולם כבר ברור שגיוון אינו מותרות, אלא דרישה הכרחית להישרדות. מנגד, קיימות אוכלוסיות שחסרה להן נגישות להזדמנויות תעסוקה, ושיש בהן עובדים מוכשרים הזקוקים לגשר למעסיקים פוטנציאליים. המעסיקים זקוקים לכלי איתור ומיון, המועמדים זקוקים להזדמנות והעמותות והגופים החברתיים יכולים לספק את הכלים הללו על הצד הטוב ביותר. רק אם המגזר החברתי יחל למכור את השירותים שלו, יתרגל המגזר העסקי לצרוך אותם ולשלם עליהם. בכסף, לא בכבשים וגמלים.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת Itworks הפועלת לקדם גיוון תעסוקתי בליבת ההיי־טק

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ