החילונים יורים לעצמם ברגל בניסיון לקדם בכוח שוויון מגדרי

הרצון לשוויון בין המינים גורם לפגיעה מיותרת בתפישות דתיות, תרבותיות ואחרות של קבוצות שאינן חילוניות בחברה הישראלית

רן מלמד
רן מלמד
התחשבות באחר נהפכה מלה גסה
התחשבות באחר נהפכה מלה גסהצילום: עופר וקנין
רן מלמד
רן מלמד

אני עובד בארגון שבו 95% מהעובדות הן נשים — מהמנכ"לית, דרך מנהלת הכספים, מנהלת רשת מרכזי הזכויות ולמטה — וזה נפלא. בשנים האחרונים הייתי בין הפעילים שדרש ייצוג הולם של נשים במסגרת חקיקה בכנסת, בין אם מדובר במועצת תאגיד השידור הציבורי ובין אם בוועדה לפיקוח על חוק נתוני אשראי. זה עשר שנים שאני עוסק בקידום העסקתן של אמהות חד־הוריות, של נשים חרדיות ובכלל של נשים בכל מקום עבודה אפשרי.

ואחרי שכל זה נאמר, אני מודה שאני לא ממש מבין את צהלות השמחה של שדולת הנשים וחברותיהן על פסק הדין שקיבלו לאחרונה, שחייב את נציבות שירות המדינה לצרף נשים לקורס שבו יש רק גברים חרדים, ולא — הקורס ייסגר לאלתר.

האם לרב־תרבותיות הישראלית אין כל משמעות? האם התחשבות בצורכי האחר היא מלה גסה ופסולה? הטענות בעד העתירה הסתמכו בעיקר על העובדה כי הגברים והנשים ממילא יעבדו יחד באותם משרדים ואפילו באותם חדרים. זה נכון, זה כבר קורה כיום. אבל למה צריך לפגוע בבסיס הרגשות של החרדים והחרדיות בניסיון להביא אותם ללימוד משותף — את זה איני יכול להבין. מה בדיוק המטרה — שוויון? אם רוצים שוויון, אז הדרישה היתה צריכה לפתוח מיד את הקורס לנשים ולהקפיא בינתיים את הקורס לגברים. זה בטח לא מחייב להכריח אותם ללמוד יחד.

נדמה לי שאנחנו החילונים יורים לעצמנו ברגל בניסיון לקדם בכוח שוויון מגדרי, ויהי מה. אנחנו מפספסים את התמונה הרחבה, או שאולי היא פשוט לא מעניינת אותנו. אם רוצים שוויון מגדרי בקליטת נשים חרדיות בשירות המדינה ובעתודות הניהוליות שלה, צריך לקבוע מכסות. על כל גבר חרדי שייקלט, תהיה חובת קליטה של לפחות אישה חרדית אחת. אולי אפילו שתיים. זה יביא לשוויון אמיתי, במקום שנשמח ונצהל על פגיעה מיותרת בתפישות דתיות, תרבותיות ואחרות של קבוצות שאינן חילוניות בחברה הישראלית.

הכותב הוא סמנכ"ל עמותת ידיד, המקדמת מדיניות תעסוקה הוגנת

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ