הגיע הזמן להעדיף עובדים מבוגרים בשירות הציבורי

מנתוני הלמ"ס והביטוח הלאומי עולה כי העלות של אי־העסקת עובדים בעשור השביעי לחייהם עומדת לבדה על יותר מ–16 מיליארד שקל בשנה ■ העסקת מבוגרים תהווה רווח כפול למדינה

יפה ויגודסקי
יפה ויגודסקי
גמלאים בסינגפור
גמלאים בסינגפור. עובדים מבוגרים נאמנים יותר למקום העבודה וממלאים חסרים שעמיתיהם הצעירים אינם מסוגלים למלאצילום: בלומברג

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לקושי במציאת עבודה בגילים מבוגרים. שוק העבודה כיום הוא דינמי מאוד, ועובדים מחליפים מקומות עבודה לעתים קרובות. בעבר, עובד מבוגר המשיך עד לפרישה באותו משרד או מפעל שבו הוא הועסק במשך עשורים. כיום, המחשוב והאוטומציה, סגירה ופתיחה של חברות ושינויים בנורמות ההעסקה גרמו לכך שעובדים מחליפים הרבה יותר עבודות מבעבר במהלך חייהם. מציאת עבודה בגיל 50 אינה עניין פשוט, אף שלעובד בגיל הזה יש כמעט שני עשורים עד גיל הפרישה. המדינה, כמעסיק הגדול במשק, תוכל לחולל שינוי של ממש אם תיתן עדיפות להעסקת מבוגרים.

הסיבות לקושי למצוא עבודה בגילאים מבוגרים הן מגוונות: החל מסטיגמות והטייה להעדפת צעירים (גילנאות, או ageism), ועד לצרכים המיוחדים של עובדים בעשור השישי והשביעי לחייהם, ובראשם גמישות מסוימת בתנאי ההעסקה. התוצאה היא כשל שוק — גם בתנאים של צמיחה כלכלית ותעסוקה מלאה, נוצר כיס של אבטלה דווקא בקרב עובדים מנוסים ובריאים.

לקושי של מבוגרים למצוא עבודה יש השלכות לאומיות חריפות — החל בנטל על מערכת הרווחה הישראלית, ועד לפגיעה בלכידות החברתית. משקלול נתוני הלמ"ס והביטוח הלאומי עולה כי העלות של אי־העסקת עובדים בעשור השביעי עומדת לבדה על יותר מ–16 מיליארד שקל.

חשוב מאוד לציין שהעסקת עובדים מבוגרים אינה בגדר "טובה", אלא רווח נטו למעסיק. מחקרים רבים הצביעו על היתרונות שבהעסקת עובדים מבוגרים: הם מתפקדים טוב בצוותים הטרוגניים ומסוגלים למלא חסרים בידע וסגנון של עמיתיהם הצעירים. לעתים קרובות הם מביאים עמם כישורים וניסיון מתפקידים ותחומים אחרים, כמו שליטה בשפות או יכולת התבטאות טובה במיוחד בכתב ובעל פה.

עובדים מבוגרים נוטים להיות נאמנים מאוד למקום העבודה שבו הם נקלטו בצורה מוצלחת. מכיוון שהתוכניות שלהם הן ארוכות טווח, הם לא נעלמים למעסיקים בהתראה קצרה, ויש בחייהם פחות תמורות מאשר בקרב עובדים בעשור השני והשלישי, שמתחתנים, מגדלים ילדים קטנים או שוקלים רילוקיישן בעקבות בת או בן זוג. בטווח הבינוני והארוך, יש עדויות רבות לכך שמצבת עובדים הטרוגנית שיש בה גם צעירים וגם מבוגרים מהווה שילוב מנצח עבור ארגונים רבים מכל הענפים.

באחרונה יצא המשרד לשוויון חברתי בקמפיין "דרוש ניסיון" הקורא למעסיקים להעסיק עובדים מבוגרים. מדובר ביוזמה מבורכת (אליה שותפות העמותות "והדרת" ו"מיטב"), אולם הסברה ופרסום לבדם אינם יכולים לחולל את השינוי הנדרש, בטח לא לנוכח השינויים העתידים בשוק העבודה בעקבות כניסת האינטליגנציה המלאכותית והיעלמות משרות רבות נוספות, ואף ענפים שלמים.

הגיע העת שהמדינה תאמץ את הרעיונות שלהם היא מטיפה, בבחינת נאה דורש — נאה מקיים. המדינה היא המעסיק הגדול במשק, ובכוחה להניע שינוי דרמטי בנורמות בכל המגזרים. גם כיום המדינה מקיימת — בצדק רב — מכרזים שפתוחים למיעוטים או מעדיפים אוכלוסיות מוחלשות. באותו האופן, עליה לתת העדפה להעסקת עובדים מבוגרים.

עידוד העסקת מבוגרים יהווה רווח כפול למדינה — גם כניסה של כוח עבודה מיומן, נאמן ומחויב למגזר הציבורי, וגם הורדת ההוצאה על תשלומי רווחה ובריאות (מבוגרים שיושבים בבית נוטים לצרוך יותר שירותי רפואה). אבל השפעותיו של מהלך כזה יחרגו מהתועלת המיידית שלו. כמו במאבק בהטרדות מיניות במקום העבודה או להבדיל בעבודות קבלן, נורמות במגזר הציבורי מחלחלות למגזרים הפרטי והשלישי. אם המדינה תיתן דוגמה ותעסיק יותר עובדים מבוגרים, אין ספק שגם ארגונים אחרים יילכו אחריה.

אנו עומדים בפני תמורות עצומות בשוק העבודה, שהשיח הציבורי והפוליטי אינו ער להן מספיק. ההערכות הן שההכשרה וההעסקה מחדש של חלקים משמעותיים מכוח העבודה — ובראשם עובדים מבוגרים — הן אחד האתגרים החברתיים המשמעותיים לעשור הקרוב, בארץ ובעולם. קליטה מוגברת של עובדים מבוגרים על ידי המדינה תהיה בלם לזעזועים חברתיים משמעותיים, ולא פחות חשוב — תמלא את חובתנו כלפי אזרחים שתרמו לחברה ולמדינה במשך עשורים ארוכים, וכעת מצויים בצומת דרכים קריטי.

הכותבת היא יו"ר קרן מעגלים, הפועלת למען עובדים מעל גיל 50 העוסקים במקצועות שוחקים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker