הדבק של החברה הישראלית נוצר בכיתה ט' - זירת הדעות - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדבק של החברה הישראלית נוצר בכיתה ט'

האינטגרציה החברתית היא סם החיים של החברה. כשהחטיבות מצליחות במשימתן עובר הדבק החברתי אל המשך החיים

4תגובות
בית ספר - אילוסטרציה
מגד גוזני

צבי פלג, שרבים הישגיו כמנכ"ל אורט, הציע במאמרו ("אחרי 50 שנה — הגיע הזמן לסגור את חטיבות הביניים", 3 באפריל, TheMarker) לבטל את חטיבות הביניים. לטענתו, החשש שעלה בשנות ה–60 מפני נשירה בגיל צעיר אינו אקטואלי, הפרדתה של החטיבה משאר שלבי החינוך מקשה עלינו למדוד את "תפוקות החינוך", והייצוג המקצועי הנפרד של רוב מורי החטיבה בידי הסתדרות המורים גורר חציצה מלאכותית בין השלבים.

אני מציע דעה מנוגדת: את חטיבות הביניים יש לשמר (ולשפר), מפני שיש להן חשיבות עליונה לעתידה של החברה הישראלית. הבעיה העיקרית של החברה שלנו היא צירופם של הפילוג והפער החברתי. גן הילדים ובית הספר היסודי הם מוסדות שכונתיים. החטיבה העליונה מוסללת בתוכה לפי רמת הלימודים העיוניים, משום שמתקיימים בה לימודי תעודה לקבוצות בעלות רמות עיוניות שונות. הסכנה היא שעל המיון לכיתות אלה ישפיע השוני שבין רובדי החברה, והפילוג יעבור מדור לדור.

קיים שלב חינוכי אחד בלבד שבו פועלות כיתות הטרוגניות, שבו נפגשים המגזרים החברתיים השונים ולומדים לחיות יחד: חטיבת הביניים. האינטגרציה החברתית היא סם החיים של החברה הישראלית, והפילוג והריחוק בין הקבוצות עלול להיות סם מוות. כשחטיבות הביניים מצליחות במשימתן עובר הדבק החברתי שבין מסיימי כיתה ט' אל החטיבה העליונה ואל המשך החיים. זהו הישג חשוב כפל כפליים מסוגיית המתכונת של הייצוג המקצועי, ובכל מקרה ניתן לפתור אותה בנפרד.

כמובן, מגזרים מסוימים בחברה שלנו מקדישים את כל כוחם כדי לסכל את מזימת קירוב הלבבות: בשערי הכניסה של חלק מבתי הספר ניצבות ועדות מיון קפדניות. לעתים משפיעה הוועדה "רק" על הקבלה לחטיבה העליונה. בעיני חלק מהציבור בית ספר בררני, שאינו מקבל את הילדים הזקוקים לעזרה מיוחדת (אישית או מגזרית), הוא בית ספר טוב. זהו הטוב במובן הרע של המלה.

אם מזלם של האליטיסטים לא שיחק להם, ולחטיבת הביניים של ילדם מתקבל כל עם ישראל, יש להם פתרון אחר: הם שואפים ליצור בעבור הילד כיתה אוטונומית וסגורה שאליה קשה להתקבל, ובלבד שלא יצטרך להתמודד עם כל הגוונים האנושיים ושלא יתחנך בפועל לשוויון ערך האדם, לא עלינו. דגשים ערכיים אלה אפשר להעריך — אבל אי־אפשר למדוד, ועובדה זו נראית לחסידי "מספור החינוך" כחיסרון המצדיק התעלמות מן העיקר.

בדור האחרון התפתחה אצלנו מוסכמה חברתית שלפיה האינטגרציה נכשלה. דעתי הפוכה: המפגש החברתי הנערך שם, למרות הקשיים שהוא מעורר, הוא ההזדמנות הגדולה שלנו. ומהי החלופה לאינטגרציה? סגרגציה, הפרדה חברתית יזומה. לו הייתי אויב של מדינת ישראל, הייתי רוצה שהיא תהיה סגרגטיבית עוד ועוד עד שתתפרק.

הישראלים, הסומכים על צה"ל שיחבר בין המגזרים, שוכחים שקשה יותר לחנך נשים וגברים צעירים מאשר ילדים. נוסף לכך, למרות העובדה שצה"ל הוא ארגון שוויוני, בפועל קיים בין יחידות שונות הבדל סוציו־אקונומי, ולעתים גם גיאוגרפי ועדתי.

במה צריכה חטיבת הביניים להשתפר? במכוונות לילד. בקבלת מורים אוהבי אדם. בדגש ערכי. בעידוד למצוינות לימודית. הדרך עודנה ארוכה. אבל עצם החיבור החברתי, המאפיין את רוב החטיבות, הוא אחד ההישגים הגדולים של המדינה.

הכותב הוא מנהל קריית החינוך בן גוריון בעמק חפר, ויו"ר ארגון עמך למען ניצולי שואה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם