מה אפשר ללמוד מחיל האוויר?

החברה הישראלית אולי מעריצה את חיל האוויר, אבל התרבות הארגונית במרבית המגזרים בארץ שונה מאוד – ארגונים רבים מתייחסים לטעויות כמשהו שצריך להסתיר או לערוף ראשים בעקבותיהן ■ החיל בחר בגישה אחרת לחלוטין, המבוססת על התמודדות כנה וקרת רוח עם טעויות, ורק אחר כך על אכיפה

אופיר פלדי
אופיר פלדי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בסיס חצרים של חיל האוויר
בסיס חצרים של חיל האוויר. לקיחת אחריות אמיתית היא היכולת לומר: "טעיתי, ואלה הפעולות שאנקוט להימנע מחזרה על הטעות"צילום: אילן אסייג

"מי שלא עושה לא טועה". בדרך כלל אנשים שולפים את המשפט הזה כדי לתרץ שגיאות שלהם, אבל יש בו משהו עמוק ויסודי מאוד: לטעות זה אנושי, וטעויות הן חלק בלתי־נפרד מכל פעילות שמבוצעת על ידי בני אדם — מרכיבה על אופניים ועד לניהול הבית הלבן.

גם בארגון הטוב והמצליח ביותר נעשות טעויות למכביר. במקום להציב יעדים לא ריאליים ואפילו מזיקים כמו "אפס טעויות", האתגר הניהולי האמיתי הוא להבין את הטעויות שאנחנו עושים ולהפוך אותן להזדמנות לשיפור ולצמיחה.

קחו לדוגמה את חיל האוויר הישראלי, אחד הארגונים המצליחים בעולם. על יכולותיו והצלחותיו אין צורך להכביר מלים, אבל לא רבים יודעים כי עד לפני 40 שנה, התמודד החיל עם אובדן של 25 כלי טיס בשנה כתוצאה מטעויות. זהו נזק כבד מאוד, והגיוני כי הנטייה הטבעית של המנהל תהיה להתמודד עם הטעויות באמצעות אכיפה דרקונית ותו לא. הפיתוי בגישה הזאת גדול במיוחד בצבא.

אבל בחיל האוויר בחרו בגישה אחרת לחלוטין — יש שיאמרו: הפוכה. בשלב הראשון הוכנסה מצלמת וידאו כשגרה לכל טיסה. בשלב השני, החדירו בחיל תרבות של מצוינות המבוססת על התמודדות כנה, שקולה וקרת רוח עם טעויות. רק אחר כך הגיעו הכללים והאכיפה.

התחקיר הוא המפתח — שילוב של התבוננות כנה בפעולות שעשינו, ולקיחת אחריות על התנהלותנו. כבר בקורס הטיס, כל צוער לומד כי הוא לא נבחן ביכולתו להימנע מטעויות, אלא ביכולת לתחקר אותן היטב, ללמוד מהן ולהשתפר.

התוצאה שהשיג חיל האוויר בזכות תרבות של למידה מטעויות היא חסרת תקדים — ירידה של 95% במספר התאונות, בלי לפגוע באיכות הביצועים של הטייסים. התרבות הארגונית של חיל האוויר היא שמאפשרת לו להכשיר טייסים טובים יותר מרובם המכריע של החילות בעולם, וזאת במחצית מכמות שעות הטיסה.

החברה הישראלית אולי מעריצה את חיל האוויר, אבל התרבות הארגונית הרווחת במרבית המגזרים והענפים בארץ שונה מאוד. ארגונים רבים מדי מתייחסים לטעויות כמשהו שצריך להסתיר, או לערוף ראשים בעקבותיהן. שתי הגישות האלו הן למעשה אחת, מפני שמי שמתמקד בענישה מעודד את הכפופים לו להסתיר את השגיאות שלהם, וכאשר שגיאות מוסתרות או לא משותפות, הן הופכות לנורמה.

לקיחת אחריות אמיתית היא היכולת להישיר מבט לקבוצת השווים לנו, לכפופים לנו ולבכירים מאתנו, ולומר: "טעיתי, ואלה הפעולות שאנקוט בפעם הבאה כדי להימנע מחזרה על הטעות הזו". הדיווידנדים של גישה כזאת עצומים, לא רק בחברות כלכליות ומשרדי ממשלה, אלא אפילו בחיי הזוגיות והמשפחה שלנו.

לטעות זה אולי אנושי, אבל מה שמייחד אותנו באמת הוא היכולת ללמוד מטעויות שלנו ושל אחרים. זו היכולת שכל הנהלה צריכה ללמוד לטפח.

הכותב הוא מנכ"ל ומייסד חברת שמיים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker