השוק האפור של הדיור המוגן - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השוק האפור של הדיור המוגן

שתי ממשלות שונות דנות כבר שש שנים בתיקון לסעיף 27 לחוק הדיור המוגן, מבלי להביאו לסיום ■ בעלי הבתים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם עם כספי הדיירים, וכל בעיה עלולה להותיר את הקשישים מרוששים וחסרי בית

7תגובות
קשישים בשווייץ. לשרים לא אכפת, ולחברי הכ־
נסת אין זמן לטפל בזכויותיהם של האזרחים
הוותיקים
בלומברג

הדיור המוגן הפך כבר לפני שנים רבות לאפשרות מועדפת עבור חלק ניכר מאוכלוסיית הגיל השלישי, המעוניינת לחיות על חשבון חסכונותיה, ולא על גב הרשויות או הילדים. למעשה, בדרך זו מממנים אנשים בעצמם את כל הוצאותיהם מבלי להזדקק לשום סיוע כספי מהמדינה.

עם השנים, התברר לקשישים שבחרו לחיות בדיור מוגן התברר כי בעלי הבתים מנצלים באופן ציני את העובדה שלא קיים חוק המעגן את זכויותיהם, ומחתימים אותם על חוזים שבחלקם הוכנסו סעיפים הזויים, שספק אם הם חוקיים. כך, למשל, כל דייר בדיור מוגן חייב להפקיד בידי בעלי הבית פיקדון הנחשב להלוואה, בסכומים של 2–5 מיליון שקל. מעבר לכך, עליו לשלם מדי חודש סכום גבוה עבור דמי אחזקה, שנקבע עם הכניסה לבית, והוא צמוד למדד.

עוד הוסיפו בעלי הבתים והכניסו סעיף בחוזה, שעל פיו מותר להם להעלות את התשלום החודשי בכל שנה מעבר לעליית המדד, בשיעור של 2%–8%, ללא שום הסבר — דרישה הגובלת בהתנהגות של שוק אפור. העובדה התמוהה ביותר היא שהרשויות כלל לא התייחסו לטענות או להתרעות של הדיירים, ובכך השתמר המצב הקיים.

כאשר דיירי הבתים הבינו שאף אחד לא ידאג לפעול לתיקון העוולות שנגרמות להם מלבדם, הם התארגנו והקימו את עמותת דיירי הדיור המוגן, שמטרתה לטפל בבעיותיהם ולקדם את זכויותיהם. במשך קרוב ל–20 שנה פועלת העמותה כדי לגרום לכנסת ולמשרד הרווחה לקדם חוק שיגן באופן אמיתי על הקשישים. כאשר כבר חוקק חוק כזה, לפני שש שנים, התברר כי החורים והפרצות בו גדולים יותר מאשר החורים בגבינה שווייצרית. אם לא די בכך, נכון להיום לא ניתן לממשו משום שלא הותקנו לו תקנות, והוא למעשה חסר שיניים.

בין שלל הבעיות הקיימות, אחת הבולטות ביותר היא אי־נתינת ערבות (בטוחה) על כספי הפיקדון שמפקידים הקשישים בידי בעלי הבתים בעת כניסתם, בהיקף של מיליוני שקלים. המשמעות היא, שהבעלים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם עם הכסף הזה, מבלי לתת דין וחשבון לדייר. אם בעל הבית נקלע לבעיה כספית או מכריז על פשיטת רגל, כל הקשישים עלולים לאבד את כספם, ולהישאר גם מחוסרי בית וגם מרוששים.

כדי לנסות לפתור את הבעיה, הרשויות קבעו שבעלי הבתים יציעו לדיירים אפשרויות לבטוחה. אלא שכל ההצעות שהוגשו היו חסרות כל היגיון או יכולת מימוש, ורק חשפו פעם נוספת את פניהם האמיתיות של בעלי הבתים ואת אוזלת ידה של המדינה בהתמודדות עם המחדל. לאחר שנים שבהן הדיירים השלימו עם רוע הגזרה, דיירי הדיור המוגן החליטו שנמאס להם ושאין בכוונתם לשתוק עוד. הם החלו להילחם למימוש והסדרת הסעיף הידוע לשמצה בחוק הדיור המוגן — סעיף 27.

דיונים בלתי־פוסקים על סעיף זה בין הנהלת העמותה ובעלי הבתים אמנם החלו כבר ב–2012, אולם רק ב–2016 הם הביאו להבנות והסכמים, שהועלו בוועדת הרווחה ועברו פה אחד בקריאה ראשונה ביוני 2017.

אך ראו זה פלא — מאז תאריך זה, המחוקקים לא מצאו זמן ולא ראו חשיבות להביא את החוק לקריאה שנייה ושלישית. בחישוב פשוט, שתי ממשלות שונות דנות כבר שש שנים בתיקון לסעיף 27 לחוק הדיור המוגן, מבלי להביאו לסיום. למעשה, ניתן להגיד שכבר 20 שנה אין שום שיפור משמעותי בזכויותיהם של דיירי הדיור המוגן, ונראה כי לאף אחד לא אכפת.

לאן הגענו? לשרים לא אכפת, ולחברי הכנסת אין זמן לטפל בזכויותיהם של האזרחים הוותיקים. אנחנו אמנם זקנים אבל לא חסרי אונים, ונעשה הכל, בכל דרך אפשרית, כדי לגרום לכך שאלה ששלחנו לכנסת יבצעו את המינימום הנדרש מהם להצדיק את בחירתם לבית המחוקקים.

הכותב הוא יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות