הזיכוי של אלון חסן אינו ליקוי מאורות משפטי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הזיכוי של אלון חסן אינו ליקוי מאורות משפטי

הביקורת של השופט על הפרקליטות אינה מצביעה על התנהלותן הכללית של מערכות האכיפה ועל רמתן המקצועית

15תגובות
אלון חסן, היום בבית המשפט
אליהו הרשקוביץ

פרשת אלון חסן, שבאה לסיומה בינתיים לפני חג הפסח, בהכרעת דין שבה זיכוי מהדהד מכל האישומים, הביאה שוב את התחושה כי חרבה של הפרקליטות הפלילית היא בעצם חרב פיפיות.

הכרעת הדין זיכתה את חסן לאחר הליך פלילי של יותר מארבע שנים, שהטיל צל כבד על שמו הטוב. היא לוותה בביקורת חריפה על עבודת הפרקליטות והמשטרה. בין היתר כתב השופט בפסק הדין כי "כתב האישום כולל עובדות אשר לא רק שלא הובאה לגביהן כל ראיה, אלא שאני למד כי גם לא בוצעה לגביהן חקירה".

אין ספק כי הכרעת דין שכזאת מציפה את העוול שנעשה לחסן, כמו לנאשמים אחרים שזוכו בהליך הפלילי שהתנהל כנגדם. הליך כזה אינו נעים, בלשון המעטה. הוא מלווה בשינוי התנהלות החיים של הנאשם, לאורך תקופה ארוכה, ובוודאי פוגע בשמו הטוב גם כאשר בסופו של דבר מסתיים ההליך בזיכוי. הכרעת הדין מעלה שוב את הדיון על התנהלות גורמי אכיפת החוק — האם אלה לא "ממהרים" לחשוד באדם ולנהל נגדו הליך פלילי שיפגע באורח חייו וחיי משפחתו, עבודתו ותדמיתו הציבורית?

ביקורתו של בית המשפט כוונה לטענה כי על מערכת אכיפת החוק להישמר בטרם מתבצעות פעולות לאכיפת החוק נגד אדם. אין זו טענה חדשה, ואני לא מעוניין לתקוף טענה זו. תפקידה של מערכת אכיפת החוק הוא להפעיל את כוחה בזהירות ובמקצועיות, תוך שאיפה למינימום טעויות.

עם זאת, מקרה חסן העלה טענה נוספת, שאינה יכולה לדור בכפיפות יחד עם הטענה הראשונה. אותה טענה מכוונת כביקורת נגד הפרקליטות הפלילית ומערכת בתי המשפט. על פיה, שיעור ההרשעות במשפט הפלילי בישראל גבוה מ–95%. כלומר, כי מרגע שהוגש כתב אישום כנגד אדם, הסיכוי כי יזוכה כמעט שאינו קיים. בעניינו של חסן, כוונה הטענה כמחמאה (ייתכן עוקצנית), היות שבית המשפט הוכיח שלעתים ניתן לסיים הליך פלילי בזיכוי.

רבים יסכימו כי ברצוננו כחברה שרשויות אכיפת החוק יפעלו במקצועיות ובזהירות כשהן מחליטות על ביצוע פעולות לאכיפת החוק. מנגד, מטרה חשובה לא פחות היא כשכבר מוגש כתב אישום, מערכת בתי המשפט לא תצטייר כתליין עיוור ללא שיקול דעת, המקבל את עמדת התביעה באופן אבסולוטי. כלומר, ברצוננו לראות, אפילו למראית עין, כי הפרקליטות הפלילית, ככל גוף, לעתים אף טועה, וכי בתי המשפט לא מקבלים את טענותיה כ"זה ראה וקדש".

הכיצד אותן טענות דרות זו עם זו? התשובה עולה מהבנה כי קיים מתח "בריא" ביניהן. כלומר, אותה ביקורת של השופט בפרשת חסן, על מערכת אכיפת החוק, היא ביקורת לגיטימית שטוב שתתקיים כאשר מערכות האכיפה טועות. עם זאת, אותה ביקורת כשלעצמה אינה מצביעה על התנהלותן הכללית של אותן מערכות ועל רמתן המקצועית. הדבר מראה רק כי ככל גוף, מערכת אכיפת החוק היא אנושית, טועה לעתים, ונדרשת לתחקר את שגיאותיה ולתקנן.

אכן, אם זיכויו של חסן יישאר על כנו גם בהליך ערעור, מקרה חסן הוא מקרה מצער — מקרה שבו הופנה ההליך הפלילי נגד אדם חף מפשע, ופגע בו אף שלבסוף לא הוכחה אשמתו. עם זאת, מקרה זה הוא מקרה נקודתי, שהראה כי גם מערכות אכיפת החוק שוגות — ויותר מכך הראה שכשהדבר קורה, עומד בית המשפט לצד הנאשם, ומותח ביקורת על ההתנהלות של אותן מערכות.

כלומר, מהיבט זה, הכרעת הדין בעניינו של חסן, אינה זיכוי "מהדהד" או ביקורת חריפה על הפרקליטות כגוף. יש לראותה בממדיה הנקודתיים, כלא יותר מביקורת המצביעה על שגיאות מקצועיות נקודתיות.

הכותב הוא עורך דין ומאסטרנט למשפטים במרכז הבינתחומי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות