עלייתו של "הצווארון החדש"

המשק הישראלי נדרש לצעדים שיאפשרו ליחידים לפרוץ את הגבולות שהתוותה להם החברה לפי האזור הגיאוגרפי, המגזר והמגדר שאליהם נולדו - והפתרון לכך הוא שינוי תנאי הסף לתפקידים

אבי גולן
אבי גולן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נשים מחוץ ללשכת התעסוקה במזרח ירושלים
לשכת התעסוקה במזרח ירושלים צילום: אמיל סלמן

ביום האישה הבינלאומי שצוין באחרונה קראנו שוב על השיעור הנמוך של נשים בהיי־טק. כעבור כמה ימים קראנו שדו"ח OECD על כלכלת ישראל מתאר חברה מקוטבת, שמורכבת משתי קבוצות אוכלוסייה מובחנות עם פערי מיומנויות גדולים ביניהן. על פי הדו"ח, אחד המאפיינים העיקריים של המשק הוא הפער באוכלוסייה, כשבמיוחד ערבים וחרדים אוחזים ברמת מיומנויות נמוכה, הלוכדת רבים מהם בעבודות בשכר נמוך ופריון ירוד.

המשק הישראלי נדרש לצעדים שיגבירו את המוביליות החברתית, ויאפשרו ליחידים לפרוץ את הגבולות שהתוותה להם החברה לפי האזור הגיאוגרפי, המגזר והמגדר שאליהם נולדו. אבל כיצד?

חלק מהמלצות OECD נוגעות להנגשת החינוך העל־תיכוני במגזרים המוחלשים — בין השאר באמצעות תמריצים כספיים, עידוד השתלבות בקורסים מקצועיים והקמת מערכת הדרכה למועמדים להכשרות על־תיכוניות. זוהי רק המלצה אחת מרבות בדו"ח, אבל חשיבותה עצומה, מפני שהיא מתייחסת לסוגיה שעתידה לשנות את פני החברה והכלכלה, ובפרט את שוק התעסוקה העולמי: עליית מעמד ה–New Collar Jobs (משרות הצווארון החדש).

מי שטבעה את הביטוי היא מנכ"לית יבמ, ג'יני רומטי, במכתב ששלחה לנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, אחרי בחירתו בשלהי 2016. רומטי הציגה את רעיון הצווארון החדש על משקל צווארון כחול וצווארון לבן, כשוק המתפתח במהירות של משרות שאינן דורשות תואר אקדמי — אלא מיומנויות ייעודיות לתפקיד. באופן טבעי, משרות אלה מעניקות הזדמנות למוביליות תעסוקתית וחברתית, מאחר שניתן להשתלב בהן בעזרת הכשרה ייעודית, קצרה וזולה בהרבה מתואר אקדמי, ולכן גם נגישה למעגלים רחבים יותר באוכלוסייה. דוגמאות יש בשפע — מתכנתים, מפתחי אתרים, מנתחי דאטה ועוד.

מגמת הצווארון החדש נמצאת בשיאה בארה"ב. מנתונים שאספנו עולה תמונה מעודדת: שיעור מודעות הדרושים המחייבות תואר אקדמי כחלק מדרישות התפקיד, ירד מ–45% ל–40% בתוך עשרה חודשים בלבד במגזר ההיי־טק בארה"ב. זוהי בשורה טובה לעובדי הצווארון החדש, שאין בידם תואר אקדמי אבל מעוניינים לעבוד בתעשייה. ניתן לראות עלייה גם בבניית כוח העבודה שיספק את הביקושים הגדלים. באחרונה פורסם כי תעשיית הקורסים ללימוד תכנות ומקצועות ההיי־טק בארה"ב הכשירה עד 2017 כ–23 אלף מתכנתים, מתוכם 43% נשים, לעומת 16% בלבד מבוגרי תואר אקדמי במדעי המחשב.

לפי פרסומים, גם בישראל פועלות כיום לפחות 15 תוכניות הכשרה למקצועות היי־טק, לעומת ארבע ב–2015. שיעור גבוה יחסית מאלפי הבוגרים של קורסים אלה מגיעים מהמגזר החרדי והערבי, וגם שיעור הנשים בהם גבוה משמעותית מבאוניברסיטאות. המגמה עשויה להגדיל את שיעור החרדים, הערבים והנשים בהיי־טק המקומי, ובה בעת לסייע בפתרון המחסור בכוח אדם, המוערך ב–10,000 עובדים.

הפריחה של מסלולי ההכשרה הייעודיים היא רק ההתחלה של תמורות גדולות יותר בשוק העבודה וביחסיו עם האקדמיה. עליית הצווארון החדש כבר מאלצת את האמריקאים לחשב מסלול מחדש בכל הקשור לבניית מערך הכשרה טוב יותר למשק. ומה בישראל?

עלינו להבין כי הצווארון החדש כאן בשביל להישאר. הימים שבהם תואר ראשון או שני הבטיחו לנו קריירה מתקרבים לקצם. קצב השינוי והקדמה הטכנולוגית יוצרים מציאות שבה איננו יודעים לאילו כישורים ומיומנויות נידרש בעוד עשר שנים. הדבר הקבוע היחיד הוא השינוי — ומכאן גם הצורך של העובדים להתפתח, באמצעות למידה מתמדת והכשרה במיומנויות חדשות.

השינוי לא יגיע מעצמו. כדי לבסס צמיחה חברתית וכלכלית בישראל, נדרש שינוי תרבותי, שבמרכזו התאמת מערכות החינוך והעבודה למעמד הצווארון החדש. יחידים צריכים לקחת אחריות ולהכין עצמם לשינויי קריירה ובעיקר ללמידה כדרך חיים. מעסיקים צריכים להטמיע את השינוי וליישמו במדיניות גיוס העובדים, ומוסדות האקדמיה יצטרכו, כמובן, להתאים עצמם. גם הממשלה תידרש לבחון מחדש את חלוקת המשאבים בתחומי החינוך ולהיערך לעליית מעמד הצווארון החדש, עם התמקדות בתפישת דמות הבוגר כאדם לומד.

הכותב הוא מנהל מרכז המו"פ בישראל של זירת התעסוקה הדיגיטלית ZipRecruiter

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker