קודם לבנות דיור בר השגה - ואחר כך להתווכח על הפרטים הקטנים

המודל לסינון הזכאות לדיור מוזל לפי הכנסה בעייתי ודורש דיון נוסף, אך חבל שיעכב קידום של יותר פרויקטים כאלה

רועי פולקמן
רועי פולקמן
פרויקט גני שפירא בתל אביב
פרויקט גני שפירא בתל אביב. לאפשר לצעירים לגור באזורי הביקושצילום: טל ניסים
רועי פולקמן
רועי פולקמן

אחד החסמים המרכזיים בבניית דירות מוזלות לשכירות ארוכת טווח הוא היעדר כלים המתמרצים בנייה של פרויקטים כאלה על קרקעות פרטיות. ביישובים כמו ירושלים, באר שבע, הרצליה ורמת השרון קל יותר לקדם פרויקטים כאלה על קרקעות ציבוריות השייכות למדינה דרך החברה הממשלתית "דירה להשכיר". עם זאת, פתרון זה מוגבל בהיקפו לאלפי דירות בודדות בשל מחסור בקרקעות מדינה באזורי הביקוש.

בחו"ל נעשה שימוש בשני כלים מרכזיים לעודד את השוק הפרטי לבנות פרויקטים לשכירות ארוכת טווח — מתן הטבות מס וזכויות בנייה נוספות. בימים אלה אנחנו מתקנים את החוק לעידוד השקעות הון, המעניק תמריצי מס ליזמים שיבנו פרויקטים לשכירות, ובמושב האחרון של הכנסת העברנו את חוק דיור בהישג יד, שאותו יזמתי, המאפשר בראשונה להגדיר רק חלק מפרויקט כדיור מוזל — ובכך ליצור תמהיל דירות כדאי יותר מבחינה כלכלית ליזם.

בנוסף, הגדרנו בראשונה מהו דיור בר השגה. יותר מכך, לבקשת השלטון המקומי ובעיקר עיריית תל אביב, ביצענו תיקון בחוק הקובע כי דיור בר השגה הוא דיור שמחירו נמוך ב–20%–40% ממחיר השוק. השאלה העיקרית שנותרה על הפרק היא שאלת סינון הזכאות.

בישראל לא מתפרסם דו"ח הון אחוד למשפחה, ולכן לא ניתן להפלות בעת מתן דיור מוזל בין אלה שיש להם גב כלכלי ונשענים על הוריהם בקניית דירה, אבל מרוויחים מעט, לבין אלה שאין להם גב כלכלי ולא נשענים על הוריהם, אבל מרוויחים יותר. עיוות דומה קיים גם בזכות להנחות בארנונה בקרב סטודנטים. על פי עיוות זה, יקבל הנחה רק מי שיש לו סיוע מהבית (ומרוויח מעט), ואילו הסטודנטים שצריכים לעבוד ולהתפרנס במהלך הלימודים אינם מקבלים הנחה בארנונה. זהו פער אבסורדי ואפליה שאותה ביקש ראש עיריית תל אביב רון חולדאי להעתיק ואף להעצים בתחום הדירות המוזלות להשכרה ארוכת טווח. מכיון שהמודל לסינון זכאות לפי הכנסה בעייתי ודורש דיון נוסף, הוא ייקבע רק לאחר דיון ומציאת מודל בחינת הכנסות הגיוני.

תוכנית מחיר למשתכן, שיצאה לדרך לפני שנתיים וחצי, מראה התפלגות נורמלית של הזכאים בין העשירונים של מעמד הביניים, מבלי שניתנת עדיפות לעשירונים העליונים. לכן טענתי בפני השלטון המקומי כי יש תחילה לבנות דירות מוזלות לצעירים באזורי הביקוש, ולאחר מכן להיווכח כיצד מתפלגים דייריהן בין עשירוני ההכנסות השונים ולהחליט אם נדרש שינוי במנגנון הזכאות — מתוך ערכי שוויון הזדמנויות וצמצום הפערים. אין חוכמה בחלוקת עור הדוב כשזה עדיין לא ניצוד.

למרות הקמפיינים שמקדמת עיריית תל אביב בעניין דיור מוזל לצעירים, נבנו בסך הכל עשרות דירות כאלה במסגרת יוזמות שמקדמת העירייה. תל אביב של היום היא קשה עד בלתי־אפשרית למחיה לבני מעמד הביניים — אלא אם זכו בדירה בירושה. לכן, במקום לחפש תירוצים, אני מצפה מראשי ערים באזורי הביקוש לקדם את בניית הדיור המוזל בהיקפים משמעותיים, ולאפשר לצעירים לגור בערים האלה. אסור לנו להרשות לנבחרי הציבור בשלטון המקומי להפוך את הערים המבוקשות למתחמים לעשירים בלבד.

יש דרכים רבות לדייק את נושא הזכאות בהמשך — אבל על השלטון המקומי להתרכז כעת בקידום של דיור מוזל בהישג יד, ויש לו יותר כלים מאי פעם לעשות זאת.

ח"כ פולקמן הוא יו"ר סיעת כולנו

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ