הזכות ל-mute - כך משפיעה ווטסאפ על אופי יחסי העבודה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הזכות ל-mute - כך משפיעה ווטסאפ על אופי יחסי העבודה

קבוצות ווטסאפ הפכו לכלי עזר משמעותי ויעיל לעבודה בצוות ■ אבל לצד היעילות - יש גם בעייתיות

תגובות
וואטסאפ
בלומברג

חלקנו עוד זוכר את הימים בהם שעות העבודה היו שעות העבודה המשרדיות בלבד. באנו לעבודה, עבדנו - והלכנו הביתה. אלה ימים שנעלמו לבלי שוב. תחילה היו אלה הטלפונים הניידים, שכמאמר הפרסומת "הפכו שעה אבודה לשעת עבודה", שעות שהיו שעות שקט הפכו לשעות עבודה.

אחר כך היו אלו המסרונים והמיילים, שנהפכו באדיבות הטלפונים החכמים לזמינים כל יום וכל היום. קבוצות המסרים המיידיים - כמו ווטסאפ - שהפכו בשנים האחרונות להיות הכרח בכל מקום עבודה, קידמו את מעורבות העבודה בחיינו שלב נוסף.

דווקא השימוש בכלי כמו ווטסאפ, שמשמש אותנו גם בחיינו הפרטיים, והפיכתו לכלי עבודה - יצר סוג של "אזור דמדומים" בין העבודה לחיים הפרטיים; אזור שהגדרותיו לא ברורות ומכאן שהבעיות הטמונות בו גדולות.

קבוצות ווטסאפ הפכו לאחד מכלי העבודה המשמעותיים במשק. ישיבות משרד הוחלפו בקבוצות וירטואלית, חילופי ניירות עבודה ועוד. אבל לצד היעילות - יש גם בעייתיות.

הבעייתיות מתחילה בשעות הפעילות של הקבוצות, שכבר מזמן חורגות משעות העבודה. בשל זמינות האמצעי וחוסר הממשק האנושי שבו, מעסיקים ועובדים מרשים לעצמם לכתוב ולהעלות נושאים בכל עת פנויה - והנמענים, בדרך כלל העובדים, אם מבחירה ואם מחוסר נעימות, משתפים פעולה.

כולם רוצים להראות שהם מחויבים וזמינים למקום העבודה, וקבוצת הווטסאפ מאפשרת להם להוכיח זאת כמעט 24 שעות ביממה. עובד שיבחר להוציא עצמו מהכלל, ימצא את עצמו מהר מאוד מבודד מההתרחשות היומיומית במקום העבודה.

אבל זו רק אחת הבעיות. האופי החברתי של אותן קבוצות מביא עמו גם התנהגויות שלא ראויות למקום עבודה - החל בשפה שאינה מקובלת במקום עבודה, עבור ברמיזות מיניות, וכלה במסרים אלימים ולפעמים אף בעלי תוכן מיני ופוגעני. בשנים האחרונות יש עלייה חדה בעיסוק בהתנהלות בציבור בגין התבטאויות בווטסאפ, למשל בבתי הספר ובחברת הילדים, ובמקביל גם במקומות עבודה בין מנהלים ועובדים ובין עובדים לבין עצמם.

זה לא תמיד קורה בכוונת מכוון. רבים מאתנו רואים בעמיתים שלנו למקום העבודה, האנשים שאנו מבלים אתם אולי יותר שעות מאשר עם בני משפחתנו, סוג של חברים. אבל לא כך הדבר, כי ה"חברים" האלה אינם רק חברים, אלא אנשים שפרנסתם תלויה במקום העבודה, ומשכך, אין הם חופשיים להגיד באמת את כל אשר על ליבם.

חבר או חברה שיקבלו תמונה פורנוגרפית יכולים פשוט למחות. עובד או עובדת שמעסיקו או קולגה משתף אותו בתוכן פוגעני, בין אם בתקשורת פרטנית ובין במסגרת קבוצה - עלולים להרגיש לא בנוח להעיר למפיץ.

משום כך, עלינו לכל הפחות להתייחס לאמצעי תקשורת זה ולקבוע מסמרות. האם נכון לחייב עובדים להתקין את תוכנת המסרונים המיידיים? האם נכון לחייב עובדים לקחת חלק בקבוצות במקום העבודה? האם אין לקבוע כללים לתוכן שמועבר בהן? האם יש לקבוע גבולות של שעות וימים לפעילותן של אותן קבוצות? האם יש לייצר פיקוח על התכנים? על המותר ועל האסור? הטכנולוגיה עוזרת לנו לשפר את דרך העבודה שלנו, אבל גם מציבה בפנינו אתגרים אתיים ומוסריים. קבוצות מסרונים מיידים הן כלי חשוב ויעיל, אבל אסור שנתעלם מהאתגרים המגיעים איתו, וחשוב להגבל השימוש בו.

הכותב הוא עו"ד מומחה בתחום דיני העבודה ודין משמעתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#