הטריק שיגרום לאנשים לתרום יותר

גם בסביבה תחרותית וקפיטליסטית ניתן לגייס אנשים למטרה חברתית, תוך עידודם לשתף פעולה עם המתחרים שלהם

רוני מנוס
קובי ענבר וחיים מורדוכוביץ'
כסף מזומן
צילום: Bloomberg
רוני מנוס
קובי ענבר וחיים מורדוכוביץ'

כמיליארד דולר ופרק זמן שנמשך קרוב לעשור — זו ההשקעה הנדרשת בממוצע במחקר ופיתוח של תרופה חדשה אחת. זו הסיבה העיקרית לאי־כדאיות הכלכלית בפיתוח תרופות למחלות נדירות במדינות מפותחות, או למחלות נפוצות במדינות עולם שלישי. עלות ההשקעה בפיתוח לא רק שאינה צפויה להניב רווחים, אלא ייתכן כי כלל לא תחזיר את ההשקעה הראשונית.

מצב זה ניתן להגדרה ככשל שוק. כלומר, קיים צורך שוק (אנשים חולים), אך לא מתקיים פוטנציאל שוק (החזר השקעה) למוצר מסוים — פיתוח טיפול תרופתי במקרה הנדון. את החלל שמשאיר כשל שוק זה ממלאים תורמים וקרנות פילנתרופיות. באחרונה נכנסה לתמונה גם הכלכלה השיתופית המודרנית, שמטרתה לרתום את הקהל הרחב להשגת יעדים, על ידי ניצול יעיל של משאבים עודפים.

מדובר בתחרויות נושאות פרסים, מנגנון השייך לתחום מיקור ההמונים, שמעודד משתתפים רבים לקחת חלק בפתרון בעיה קונקרטית או בביצוע משימה ייעודית. בסיום פרק זמן שנקבע מלכתחילה, מוענק פרס (כספי לרוב) לאלה שהשיגו פתרון או תוצאה שהוגדרו מראש. לדוגמה, האו"ם מארגן תחרויות נושאות פרסים במגוון נושאים חברתיים, כמו פרויקט המנוע הנקי של העתיד, שמציע פרס של 3.5 מיליון דולר למפתחים שיביאו פתרונות להפחתת זיהום אוויר.

למודל של תחרויות נושאות פרסים יש כמה יתרונות. למשל, הוא מאפשר השגת כוח עבודה הטרוגני, בעל כישורים וחדור מוטיבציה, בעלות מינימלית. מגוון המשתתפים מרחיב את היצירתיות והחדשנות, שכן פעמים רבות אנשים בעלי כישורים שאינם מהתחום הספציפי מצליחים לספק פתרונות מקוריים. בנוסף, העלות הכרוכה ביישום המנגנון נמוכה יחסית, והפרס הכספי מוענק רק בתום הצגת הפתרון הרצוי. עמותות, ארגונים ואף חברות עסקיות אימצו את מנגנון התחרות נושאת הפרסים לפתרון בעיות רבות, כולל בהקשר של רפואה ופיתוח תרופות למחלות כמו פרקינסון וסרטן.

בעוד המניע של יזמי תחרויות נושאות פרסים ברור, חשוב להבין מה מניע את אלה שלוקחים בו חלק, ומה מנבא הצלחה במציאת פתרון. במיוחד בהינתן שההשקעה הנדרשת עלידי המשתתפים — בזמן ובכסף — אינה זניחה; סיכויי הזכייה נמוכים; והפרס הכספי לרוב אינו מכסה את ההשקעה.

במחקר שערכנו במסלול המחקרי במכללה למינהל ניסינו לענות על שאלות אלה. המחקר נעשה בשיתוף עם עמותת פרס לחיים המקדמת מחקר בתחום מחלת ה–ALS (בעזרתה של ד"ר נטע זך לשעבר המנהלת המדעית של העמותה), וניסה לענות על שלוש שאלות: הראשונה היא מה מניע את המשתתפים? השנייה היא אילו גורמים יכולים להסביר הצלחה בהגשת פתרון? והשלישית היא עד כמה נפוצים שיתופי פעולה בין המתחרים?

הממצאים הראו שתמיכת הצוות המארגן ועבודת צוות, מעלים את הסיכויים להגשת פתרון. בנוסף, קיימת נכונות רבה אצל המשתתפים לשיתוף פעולה עם המתחרים. עוד נמצא שהמשתתפים מייחסים משמעות רבה לגורמי מוטיבציה שאינם בהכרח כספיים, כגון פרסום מאמר, צבירת ניסיון, אתגר אישי ויצירת קשרים. לעומת זאת, העניין בפרס הכספי נמצא כבעל משקל נמוך במכלול הגורמים להשתתפות. משתתפים רבים ציינו מפורשות שעשייה בעלת משמעות חברתית היתה מניע חשוב להשתתפותם בתחרות פרסים מהתחום הרפואי.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שגם בסביבה קפיטליסטית ותחרותית ניתן לגייס אנשים למטרה חברתית ללא הענקת פיצוי כספי, תוך עידודם לשתף פעולה עם מתחריהם. המסקנות האלה חשובות לכל ארגון או עמותה שמחפשים פתרונות לבעיות ונושאים חברתיים ושפועלים תחת מגבלת משאבים.

ד"ר מנוס וד"ר ענבר הם המנחים לתזה של מורדוכוביץ', במסגרת המסלול המחקרי במכללה למינהל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ