לא החברות הובסו, אלא הקשישים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא החברות הובסו, אלא הקשישים

מתן כסף לקשיש במקום סיעוד בפועל יביא במקרים רבים לזליגת הכסף לילדיו, או שהוא עצמו ישתמש בכסף לרכישת מוצרים

15תגובות
קשישה ומטפלת
Bartek Sadowski / Bloomberg

כותרת באתר TheMarker (מירב ארלוזורוב וטלי חרותי־סובר, 21 בפברואר) בישרה בשמחה: "חברות הסיעוד הובסו", כאילו חברות ועמותות הסיעוד הן האויב שיש להביסו, וכאילו שאם חברות ועמותות הסיעוד הפסידו, הציבור הרוויח. מדובר בטעות חמורה.

הרשו לי לחלוק על שני הנרטיבים המרכזיים העולים מהידיעה, שלפיהם חברות הסיעוד "הובסו", שכן למרות התנגדותן, שרי האוצר והרווחה החליטו שאנשים במצב סיעודי קל לא יזכו לטיפול סיעודי בפיקוח המדינה כלל, אלא יוכלו לקבל כסף מזומן או שירותים אחרים ששיעור המשתמשים בהם נמוך מאוד (כ–7%).

נשמע טוב, אבל רק נשמע כך. בניגוד לתיאורטיקנים במשרדי האוצר והרווחה, אנו, חברות ועמותות הסיעוד, המעניקות בפועל את השירות הסיעודי למאות אלפי קשישים סיעודיים בישראל, טוענות כי מתן כסף לקשיש במקום שעות סיעוד בפועל יביא במקרים רבים מאוד לזליגת הכסף לילדיו של הקשיש, או שהוא עצמו יראה בכך משכורת נוספת לרכישת מוצרים. כשנחקק חוק הסיעוד, הכוונה היתה להעניק לקשישים טיפול בפועל. אנחנו יודעים שמתן כסף יגרום לכך שקשישים רבים יוותרו על עובדי הסיעוד, אבל הם לא יפסיקו להיות סיעודיים, ולכן הנטל ייפול על מחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות, שמתנגדות אף הן ובצדק למהלך המוצע על ידי האוצר והרווחה.

האמירה המקוממת כי חברות ועמותות הסיעוד הובסו, מראה עד כמה אין מודעות מספקת לתפקיד המרכזי שהן ממלאות בחיי הגיל השלישי. בישראל חיים כ–170 אלף קשישים זכאי חוק סיעוד. אלה מטופלים על ידי 100 אלף אנשי מקצוע, שרובם המכריע — בניגוד לתפישה הרווחת — ישראלים, שנותנים את הלב והנשמה לקשישים. בלעדיהם, הנטל שהיה נופל על הממשלה לטפל בכל כך הרבה קשישים סיעודיים היה בלתי־אפשרי, וכל המערכת היתה קורסת.

עכשיו, תגידו: "אבל חברות ועמותות הסיעוד מרוויחות כסף". אנחנו מתנצלים. כן, אנחנו גם מרוויחים כסף. כמה כסף? 4% על סך ההוצאה. זהו רווח מינימלי בכל קנה מידה כלכלי. תמורת זאת, אנו מעסיקים את העובדים בתעריף שקובע הביטוח הלאומי, מעניקים לעובדים זכויות על פי הנחיות הביטוח הלאומי, מעסיקים עובדים סוציאליים ומטפלים סיעודיים המבקרים את הקשישים הסיעודיים, לצד פעולות רבות נוספות.

המחשבה שאנחנו חזירים המנצלים כביכול את מצוקת הקשישים לעשיית רווח מופרז מעליבה ופוגענית. אין צורך להתבסס על השקפה זו ולהגדיר את ההחלטה המאפשרת קבלת גמלה בכסף במקום בשירות בפועל כ"תבוסה". מי שמפסידים הם הקשישים, שרבים מהם לא יקבלו יותר את השירות הזה, כי הכסף בוזבז. ובכלל, ממתי השוק הפרטי הוא גורם עוין שצריך להשמיד אותו? השוק הפרטי, כולל בתחום הסיעוד, הוא זה שמכלכל את המשק. שוק שמורכב בעיקר ממשרדי ממשלה הוא שוק קורס. הגיע הזמן לכבד את השוק הפרטי, ורק לוודא שרווחיו סבירים בהחלט, כפי שאכן קורה לגבי חברות הסיעוד.

כשהממשלה מעניקה לקשיש כסף במקום שירות היא בעצם אומרת לו: "אני סומכת עליך, אתה תדע הכי טוב מה לעשות עם הכסף. אנחנו, כממשלה, לא רוצים להכתיב לפרט כיצד לכלכל את ענייניו. האזרח יודע הכי טוב". נכון, במודל תיאורטי כל אדם יודע מה טוב עבורו, אבל אותה ממשלה שסומכת על אזרחיה בנושא של סיעוד — שהוא נושא עדין ונוגע לרוב הקשישים — מחוקקת חוקים בנושאים אחרים מהם עולה כי היא אינה סומכת על האזרחים שיידעו לכלכל את צעדיהם.

למשל, חוק פנסיה ממלכתית חובה. למה בעצם לכפות על האזרח להפריש כל חודש לפנסיה? כי המציאות הוכיחה שהאנשים לא נהגו באחריות וביזבזו את כספיהם על צריכה שוטפת. התוצאה היא שקשישים רבים הם עול על הרשויות השונות, בעיקר המקומיות. גם ביטוח בריאות חובה הוא דוגמה לכך שהממשלה כופה על אזרחיה לקנות שירותים מסוימים מתוך מחשבה שאין להם מספיק אחריות לדאוג לעצמם. כשהמדינה תתעשת ותיתן את השירות הסיעודי רק כשירות בפועל, ללא יכולת להמירו לכסף, רק אז היא באמת תדאג לאזרחיה בתחום הסיעוד.

ולא, אנחנו — חברות ועמותות הסיעוד — לא הובסנו. אם החוק לא ישתנה בתחום זה, מי שיובס הוא הקשיש.

הכותב הוא יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות