הפטור ממע"מ ביבוא אישי - אפליית מס בלתי־הוגנת

64 מיליון חבילות ביבוא אישי הגיעו ב–2017 לישראל — 95% מהן במחיר נמוך מתקרת הפטור ממע"מ ■ הצרכנים בישראל נהנים מהטבה של 17% במחיר, שהקמעוניות - כמו הוניגמן שקרסה - אינן מסוגלות להתמודד עמה ■ הגיע הזמן להפסיק את האפליה הזאת ולהפחית את תקרת הפטור

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מרכז הסחר המקוון של דואר ישראל במודיעין
מרכז הסחר המקוון של דואר ישראל במודיעיןצילום: עופר וקנין

קריסתה של רשת האופנה הוניגמן נתנה רוח גבית לקמפיין המתוקשר של איגוד לשכות המסחר לביטול הפטור ממע"מ על יבוא אישי באינטרנט. "האחריות היא שלך, עצור את המפולת", קראה כותרת המודעה, הפונה אישית אל שר האוצר, משה כחלון, שספק אם יתרגש מהפנייה. כחלון, ככל הידוע, מתנגד להטלת מסים על הציבור, וביטול פטור ממע"מ כמוהו כהטלת מס על הציבור הרוכש בלהיטות דרך האינטרנט.

להיטות היא אכן ההגדרה הנכונה. נתוני דואר ישראל מלמדים שעד 2011 היבוא האישי מחו"ל היה מתון יחסית, והסתכם ב–18–20 מיליון חבילות בשנה. החל ב–2012 הענק הרדום התעורר, ומספר החבילות צמח במהירות מסחררת ל–61 מיליון ב–2017. זהו גידול של פי שלושה בתוך שבע שנים, וגידול של כמעט 20% ב–2016 לבדה. הדואר מעריך כי סך החבילות שהוזמנו ביבוא אישי לישראל מסתכם בכ–64 מיליון ב–2017 (בגלל הסכמים בינלאומיים, כמעט כל השילוח נעשה דרך הדואר ולא דרך חברות מתחרות) — 60% מהן בתחום הביגוד וההנעלה, ו–95% מהחבילות הן במחיר הנמוך מ–75 דולר, כלומר בסכום הנמוך מהרף המחייב תשלום מע"מ.

מהו המחיר הממוצע של חבילה מחו"ל? בדואר לא ידעו לנקוב בסכום. עם זאת, אם נניח כי המחיר הממוצע לחבילה הוא 50 דולר, הרי שסך היבוא האישי לישראל מסתכם כיום בכ–10 מיליארד שקל. חברת טאסק, שערכה מחקר בנושא עבור משרד הכלכלה, אמדה את היקף היבוא האישי לישראל כיום ב–12–15 מיליארד שקל. טאסק גם קבעה כי היקף הסחר המקוון בישראל היה 6% ב–2016. למרות הגידול בהיקף הסחר המקוון בישראל — בשיעור של 20%–25% בשנה — מדובר בשיעור נמוך בהשוואה לממוצע במדינות המפותחות, שהוא 10%. כלומר, עדיין יש מקום רב לצמיחת הסחר הזה בישראל.

נתוני יוקר המחיה בישראל מעודדים את פריחת הסחר המקוון בארץ, מכיוון שזאת ההזדמנות הטובה ביותר שעומדת בפני הישראלי לרכוש מוצרים במחיר נמוך יותר מזה שבישראל. לא בכדי מייחסת רשות ההגבלים חשיבות תחרותית רבה ליבוא האישי. הרשות כתבה בדו"ח על היבוא האישי: "במסגרת מגבלותיה של כלכלה קטנה, מגזרים רבים בישראל מאופיינים בריכוזיות גבוהה. בעיה זו ניכרת גם במגזרים הפתוחים ליבוא, ומשתקפת ברמת רווחיות הולכת וגדלה של יבואנים במגזרים שונים". עוד כתבה הרשות: "התרחבותה של הקמעונאות המקוונת בעולם מייצרת הזדמנות להפיכתו של היבוא האישי במגזרים שונים לרסן תחרותי של ממש ליבוא המסחרי ולייצור מקומי".

הפטור ממע"מ — מנוע לגידול ביבוא האישי

במסגרת מאמציה של הממשלה להקטין את יוקר המחיה, אין ספק כי היבוא האישי הוא אחד הכלים האפקטיביים והקלים ביותר למימוש. בהקשה אחת יכול הישראלי להנות מכל יתרונותיה של התחרות הגלובלית, מבלי להיות כבול לריכוזיות של הקמעונאיים הישראליים או היבואנים הבלעדיים לישראל. אין תמה אפוא מדוע הקמעונאים והיבואנים הבלעדיים לחוצים כל כך מהתחרות שנפתחה להם לפתע ממיליוני מקלדות ברחבי ישראל, ואין תמה שהם פתחו בקמפיין כדי להילחם נגד היבוא האישי. אלא שהאינטרס הברור של היבואנים והקמעונאים אין משמעותו שאין צדק בדבריהם.

המחקר של טאסק קבע כי האטרקטיביות של היבוא האישי לישראל נובעת מהמחירים הנמוכים בהרבה מבחו"ל, ממגוון המוצרים העשיר בהרבה ומהנוחות והקלות של הרכישה. יש יתרונות יחסיים ברורים ליבוא האישי, ולו בגלל פערי המחיר העצומים: היבוא לישראל הוא ללא ספק יקר מאוד — ספק בגלל הריכוזיות של יבואנים בלעדיים, ספק בגלל מחירי השכירות הגבוהים של החנויות בקניונים, ספק בגלל שכר העבודה הגבוה של העובדים ביבוא ובקמעונאות, וספק בגלל החסמים הבלתי־נסבלים שמעמידה המדינה בפני היבואנים (דרך מכון התקנים, דרישות מחמירות של משרדי הממשלה, הלובי החקלאי, ביורוקרטיה של המכס ועוד ועוד). בחלק גדול מהמקרים, המוצר המיובא זול בחו"ל ב–50% ויותר מבישראל, מה שהופך את היבוא האישי לאטרקטיבי במיוחד. על פער המחיר המובנה הזה הוסיפה המדינה פער של 17%, בפטור ממע"מ על יבוא אישי בסכום של עד 75 דולר.

אם תשאלו את דואר ישראל, יטענו שם כי הפטור ממע"מ הוא אחד המנועים החשובים של היבוא האישי לישראל. הראיה לכך היא שהזינוק ב–2012 ביבוא האישי לישראל התרחש בד בבד עם העלאת תקרת הפטור ממע"מ מ–50 דולר ל–75. ראיה נוספת היא ש–95% מהחבילות המיובאות הן מתחת לתקרת הפטור. כלומר, הישראלים מייחסים משמעות רבה לפטור ממע"מ בבואם לשקול יבוא של חבילה מחו"ל.

תחרות לא הוגנת

עם זאת, את הזינוק ב–2012 אפשר לייחס גם למחאה החברתית שעוררה את התודעה הצרכנית הישראלית, וגם כמובן להתפתחות הטכנולוגית, שהפכה את היבוא האישי לקל בהרבה. כיום אין ספק שהמודעות ליבוא האישי, כמו גם קלות הביצוע, הפכו אותו לחלופה ממשית עבור חלקים נרחבים מהאוכלוסייה, שהיא מספיק פשוטה כדי לשאול אם יש סיבה להמשיך ולהפלות לטובה את היבוא האישי בפטור ממע"מ.

אסור למוטט את ענף הקמעונות

בהנחה שהיקף היבוא האישי לישראל הוא כבר כיום 10–15 מיליארד שקל, וכי הוא צומח בקצב של 20% בשנה, הרי שישראל מאבדת כל שנה הכנסות של 1.5–2.5 מיליארד שקל ממע"מ. גרוע מכך, היבוא האישי מציב תחרות שהיא לא הוגנת בעליל. אם לא די בכך שהקמעונאי הישראלי, שמייבא יבוא מסחרי מחו"ל, צריך להתמודד עם פערים בשכר העבודה ובביורוקרטיה הממשלתית מול היבוא האישי, הוא גם סובל מנחיתות מובנית במחיר של 17%, שעמה אין לו כל יכולת להתמודד. אותה חולצה שמיוצרת בסין תימכר בישראל במחיר גבוה ב–17% ממחיר החולצה ביבוא אישי, וככל שהקמעונאי הישראלי יתאמץ להיות תחרותי, לעולם הוא לא יוכל להתגבר על הפער לרעתו. האם לכך נועדה מערכת המס, כדי ליצור אפליה תחרותית לרעה?

היבואן המסחרי אמנם נהנה מיתרונות של גודל בבואו לייבא, אבל בעידן הפריחה בסחר המקוון, עם אלפי האתרים ברחבי העולם שמשגרים סחורה עד הבית, ככל הנראה מדובר ביתרון מצומצם בלבד — ובוודאי כזה שמתבטל מול הנחיתות של היבואן בצורך לעמוד בדרישות הרישוי של המדינה, ומול ההבדלים בשכר, בשכירות ובמע"מ.

הקריסה של הוניגמן בוודאי נבעה מכמה סיבות, אבל אין ספק שהאיום התחרותי של היבוא האישי הוא אחת החשובות שבהן, וכי הוא עלול להוביל לקריסות נוספות בענף הקמעונות. כל מי שעוסק היום בסחר בישראל מבין שהוא חייב להיערך אחרת — לפתוח אתרי סחר מקוון בתוך ישראל כדי להוזיל את עלויות השכירות והעבודה, ולעשות כל שביכולתו כדי להיות תחרותי ולהוריד מחירים. בכך, היבוא האישי משנה את פניה של הקמעונאות בישראל ומפחית את יוקר המחיה — ומכאן חשיבותו הרבה. אבל כיום היבוא האישי מפותח דיו, והוא נהנה מיתרונות מחיר גדולים מספיק, ובמסגרת חוק ההסדרים היבוא האישי מקבל גם תמיכה חשובה בכך שהוא לא יחייב יותר קבלת אישורי יבוא. לא צריך להוסיף על אלה אפליית מס.

בעולם כבר הבחינו בפריחתו העצומה של היבוא האישי ובתחרות הבלתי־שוויונית שהוא מהווה לסחר ולייצור המקומי, ולכן בכל העולם החלה נסיגה מהפטורים ממע"מ. אוסטרליה, שתקרת הפטור בה היתה 800 דולר אוסטרליים, מבטלת אותו כליל. האיחוד האירופי, שתקרת הפטור בו היתה 25 דולר, מתכנן גם הוא לבטל את הפטור בתוך שלוש שנים. אם כן, עם תקרת ה–75 דולר, ישראל היא אחת המדינות בעלות הפטור הגבוה ביותר בעולם, היא ככל הנראה תהיה בקרוב המדינה הרביעית בגובה הפטור ממע"מ.

ברשות המסים מדברים כיום על פטור של 20 דולר — פחות מכך, עלות הטיפול בגביית המע"מ גבוהה יותר מהמע"מ המתקבל. ברשות המסים גם מתכוונים להשיק ממשק דיגיטלי שיהפוך את גביית המע"מ לקלה ופשוטה, כך שהביורוקרטיה של גביית המע"מ לא תהווה חסם ליבוא האישי. כל תקרת פטור שתהיה גבוהה מכך היא בלתי־מוצדקת מבחינת הכנסות המדינה, מבחינת הגינות התחרות, וגם מבחינת שיקולי התעסוקה. ענף הקמעונות הוא מעסיק ענק, ברובו של הון אנושי משכיל פחות. אין לנו רצון למוטט את הענף הזה בגלל אפליית מס בלתי־שוויונית.

שר האוצר, משה כחלון. מתנגד להטלת מסים על הציבור
שר האוצר, משה כחלון. מתנגד להטלת מסים על הציבורצילום: אמיל סלמן

אז נכון, ביטול הפטור ממע"מ הוא בפועל העלאת מס על הציבור, אבל אל מול החלופה של פגיעה לא מוצדקת בתעסוקה ובתחרות — זהו מחיר שהציבור יכול לשאת בו, וכך גם שר האוצר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker