אי־אפשר לבנות בלי לשתף את התושבים - זירת הדעות - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אי־אפשר לבנות בלי לשתף את התושבים

האדריכלים והיועצים צריכים לקחת את רצונות הציבור וצרכיו, ולתרגם אותם לתוכניות פיזיות מותאמות

תגובות
בנייה בראשון לציון, בנובמבר
מוטי מילרוד

כולם מדברים על שיתוף ציבור. בהרצליה משכו את תוכנית המתאר הכוללנית, בלחץ התושבים, לטובת מהלך של שיתוף ציבור; מתנגדי הותמ"ל (הוועדה לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור) מלינים, ובצדק, שאין היוועצות עם הציבור. "שיתוף ציבור" הוא מושג שגור אבל עמום, כמעט כמו להיות "ירוק". ראשי ערים מתפארים בשיתוף הציבור, גם אם הוא לרוב רק למראית עין.

מהו באמת שיתוף הציבור? מי אחראי לקידום שיתוף הציבור וכיצד בדיוק זה אמור להתבצע? לפי החוק, אין חובה לשתף את הציבור בתוכניות בנייה. נבחרי הציבור ואנשי מקצוע יכולים לתכנן בעבורנו ולשנות את חיינו ועתידנו בלי שנדע זאת. החוק מאפשר לציבור להתגונן מפני תוכניות בנייה ולהתנגד להן רק בשלב הפקדתן בוועדות התכנון והבנייה.

בשנים האחרונות, בעקבות הלחץ מלמטה, מוקצה בתהליך התכנון משאב מזערי ל"שיתוף ציבור". רוב התוכניות מקודמות בעיקר על ידי אדריכלים. אחד היועצים משמש יועץ שיתוף הציבור, שתקציבו קטן מאוד וההתייחסות אליו בחלק גדול מהמקרים היא כאל קישוט. עיקר תשומת הלב התכנונית ניתנת, כבעבר, לנושאים הפיזיים. הנחת היסוד ממשיכה לתמוך בתפישה שלפיה הצוות המקצועי־הפיזי יודע לתת את כל הפתרונות, ואילו היכולת של הציבור להשפיע כמעט שאינה קיימת.

כשרוצים לעשות שיתוף ציבור אמיתי, או תהליך רציני של תכנון משותף, יש לקבל מראש כמה החלטות עקרוניות בסיסיות: יש להחליט מהו הכוח שיינתן לציבור ומי יקבל את ההחלטות. כיום ההחלטות נופלות רחוק מעיני התושבים, גם אם נערך במהלך התכנון תהליך "שיתוף ציבור".

יש להחליט גם מהו עומק התכנון המשותף. כדי להגיע לתוצאות מאוזנות, יש להסביר וללמד, לתת רקע, להיפגש ולהבין מה הצרכים והרצונות של בעלי העניין. לתהליך תכנון משותף נדרש זמן, תקציב ואנשי מקצוע מיומנים. בתקציב המזערי שניתן כיום הרי שגם במקומות שבהם נערך תהליך של שיתוף ציבור, הוא מינימלי, ולרוב ההחלטה והכוח נשארים בידי אנשי המקצוע והרשויות.

לאור קידומן של עשרות תוכניות תכנוניות בישראל, ולנוכח הדרישה לשתף יותר את הציבור בתהליכים התכנוניים, יש להפוך את פירמידת התכנון, ולאפשר לציבור לקחת בו חלק מכריע. ראש צוות התכנון צריך להיות יועץ התכנון המשותף. הוא צריך להוביל מהלכי שיתוף משמעותיים, לאפשר ולברר עם בעלי העניין את צורכיהם ורצונותיהם, לגבש יחד את חזון התוכנית, לבחור חלופות ולבחור את החלופה הנבחרת. תפקיד האדריכלים ושאר היועצים יהיה לקחת את הנאמר ולתרגם את הדברים לכדי תוכנית פיזית מותאמת. תוכניות ברוח זו מקודמות בקיבוצים וביישובים כפריים.

בעולם קיימות שיטות שונות המאפשרות דיאלוג משפיע ומושפע, כמו שיטת "שארט", שבה מתקיים רב־שיח מרוכז של כמה ימים בין ציבור בעלי העניין לכל אנשי המקצוע הרלוונטיים. יש שיטות נוספות וניסיון עולמי ומקומי רחב בתחום. ואולם כדי שכל זה יקרה, הגופים המתכננים נדרשים לשנות את התפישה ולהפוך את הפירמידה, כך שהתכנון המשותף יהיה חוד החנית של התכנון, ולא סרח עודף.

ד"ר בן ברוך היא מנכ"לית כיוון ודרך, ויועצת עצמאית לתכנון משותף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם