הפרסום הסמוי בטלוויזיה מתפשט כמו זיהום - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפרסום הסמוי בטלוויזיה מתפשט כמו זיהום

סדרה על בעיות נפשיות בחסות ענקית תרופות? סרט המשווה נישואי תערובת לשואה במימון משרד התפוצות? המחוקק עומד להסדיר היום את תופעת ה"תוכן השיווקי", המטנפת את השיח הציבורי במידע מניפולטיבי ומשרתת את בעלי ההון

2תגובות
מאסטר שף
עדי אורני

הוועדה המשותפת שהוקמה לצורך הכשרת ערוץ 20 - חטא פוליטי מיסודו - עושה בשבועות האחרונים להטוטים זריזים ומערפלי תודעה שעומדים לשנות את אסדרת שוק הטלוויזיה בישראל באופן מהותי, דרך שורה של שינויים בחוק הרשות השנייה. בישראל כמו בישראל, אם כבר פותחים סעיפים בחוק, למה שלא יכניסו בו במחטף, ללא דיון רציני, שורה של סוגיות שמתקיים בעניינן ויכוח לוהט בשוק התקשורת כבר שנים?

כך בין השאר, הוועדה, שבראשה עומד ח"כ יואב קיש, עומדת להתכנס היום (ג') ומחר כדי לאשר סופית שינויי חקיקה הנוגעים לאסדרת סוגיית הפרסום הסמוי. על הדרך מאיימת הוועדה, מבורות או אינטרסים זרים, להביא למסחור חסר תקדים של חלק מהעבודה העיתונאית בטלוויזיה – זו הנעשית בתוכניות, סרטים וסדרות תיעודיות.

סדרה על בעיות נפשיות בחסות חברת תרופות ענקית? למה לא, בעצם? סרט הפחדה "עיתונאי" המשווה נישואי תערובת לשואה במימון משרד התפוצות? אין בעיה. סרט "דוקומנטרי" על צילומי קמפיין האופנה של פוקס במקסיקו? ודאי ודאי. כל אלו, שעוררו עד היום סקנדל ציבורי וביישו במידת מה את כלי התקשורת שעמדו מאחוריהם, צפויים להפוך לכשרים על פי החוק שקיש מבשל כעת. 

סוגיית הפרסום הסמוי, "תוכן שיווקי" בשמה המכובס, ממתינה כבר כמה שנים לתשומת לבם של המחוקקים, ללא מענה ראוי. ח"כ מיקי רוזנטל הגיש בעבר הצעת חוק שביקשה להסדיר את העניין באופן הראוי, דרך חוק הגנת הצרכן, כך שהאיסור על גניבת דעת של הציבור יהיה תקף לכל פרסום – עיתון מודפס, תוכנית רדיו, אתר חדשות או בלוג עצמאי. אלא שהחוק של רוזנטל נקלע למבוך האינטרסים הפוליטיים בשוק התקשורת (לרגע קצר ראש הממשלה תמך בו כי הבין שיכרסם בהכנסות של "ידיעות אחרונות") ובהמשך, שלא במפתיע, ירד מסדר היום.

תופעת הפרסום הסמוי, צריך להקדים ולומר, מזיקה לציבור ולתפקוד של כלי התקשורת. מלבד היותה גלגל הצלה כלכלי לגופי התקשורת הקורסים בעידן הדיגיטל (עניין שאי אפשר לזלזל בו) אין בה שום תועלת לצרכני התקשורת. נכון לדבר עליה במונחים של זיהום – היא מתפשטת במהירות, קשה להגדרה ולזיהוי ומטנפת בנוכחותה את השיח הציבורי במידע מניפולטיבי המשרת את הגופים ששילמו מאחורי הקלעים. היא מותירה את הצופים מבולבלים, ללא יכולת הבחנה בין מידע מהימן וראוי לבין כזה שהוא מוטה וקנוי.

כל אסדרה של הנושא המתירה את התופעה באופן חלקי היא בגדר פשרה כואבת עם המציאות. לאור זאת צריך שתכלול לפחות שלושה מרכיבים: 1. תתייחס לכלל אמצעי המדיה (ולא רק, למשל, לערוצי טלוויזיה); 2. תאסור באופן חד משמעי וגורף מימון מסחרי של תכנים בעלי ערך לשיח הציבורי (חדשות, אקטואליה, תעודה) וכן תכנים לילדים; 3. תחייב כללי גילוי נאות ברור, אחיד ובולט המאפשר לצרכנים לזהות שמדובר בפרסומת לכל דבר.

הוועדה הזמנית של קיש חוטאת בכל אחד מהסעיפים: ראשית, היא מביאה לאסדרה חלקית בלבד של הסוגיה - בטלוויזיה והרדיו מבוססי הפרסומות. בשאר כלי התקשורת היא תמשיך להתקיים ללא הפרעה; שנית, בלחץ הערוצים, היא נמנעה מלהגן על מסחור של תוכניות דוקומנטריות (וכעת מבקשת לבצע תעלול לשוני ולאסור תוכן שיווקי רק ב"תחקירי תעודה" - מונח  שהגדרתו מעורפלת), ומותירה זאת לשיקול הדעת של שר התקשורת. קרי: תיקון החוק מזמין את ערוצי הטלוויזיה לזחול חזרה אל הכנסת ואל לשכת השר כדי לקבל הכשר לייצר עוד קצת זבל מסחרי במסווה של עבודה עיתונאית.

בנוסף, היא מותירה לרשות השנייה, גוף פיקוח מוחלש מזה שנים השרוי כעת במשבר עמוק, לקבוע את כללי הגילוי הנאות. התוצאה המיידית של המהלך הזה עלולה להיות מכת מוות לעשייה הדוקומנטרית בטלוויזיה, זו המתקיימת בקושי בכל מקרה ועוסקת בשיקוף המציאות החברתית, הכלכלית והפוליטית בישראל. בטווח הרחוק, השינוי מציע פתרון חלקי ונכה לבעיית הפרסום הסמוי, במקום להסדירה, כפי שראוי, דרך חוק הגנת הצרכן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות