כולם מחכים לטראמפ - ובינתיים ממשיכים לעשות עסקים עם איראן - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולם מחכים לטראמפ - ובינתיים ממשיכים לעשות עסקים עם איראן

מדינות אירופה לא יוותרו על השוק האיראני, וינסו כל תרגיל כדי שכלכלותיהן לא יסבלו בגלל גחמותיו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ

תגובות
בלומברג

ההמתנה הדרוכה להחלטתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין, או המשך החברות בו, מטלטלת לא רק את טהראן — אלא גם את מדינות האיחוד האירופי ואת המשקיעים הזרים שכבר חתמו על חוזי סחר ופיתוח עם איראן. ההחלטה צפויה להתקבל במאי, ועד אז ינסו מדינות אירופה למצוא נוסחה שתהיה מקובלת הן על איראן והן על וושינגטון, כדי להשאיר את הסכם הגרעין על מכונו.

שרי החוץ של מדינות האיחוד ינסו בשלושת החודשים הבאים להבין מטראמפ למה בדיוק הוא מתכוון כשהוא דורש לתקן את ההסכם, שאותו הגדיר כגרוע ביותר שנחתם. טראמפ חותר אמנם לביטולו או לפחות להחזרת הסנקציות האמריקאיות, שחלקן בוטלו בעקבות ההסכם, אבל צעד דרסטי כזה עלול להציב אותו במסלול התנגשות עם אירופה ואף לפלג את המערב בין ארה"ב לבין אירופה, רוסיה וסין; אם אלה ימשיכו לנהל עסקים עם איראן, הן יכרסמו באופן עמוק ביעילותן של הסנקציות.

כדי להפיס את דעתו מציעות מדינות האיחוד לנהל משא ומתן עם איראן על תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, והן אף הודיעו כי החלו במגעים ראשונים עם טהראן. איראן מצדה מכחישה שדיונים כאלה כבר התחילו. אבל אם תגיע הצעה כזאת, איראן תדחה אותה, שכן תוכנית הטילים אינה חלק מהסכם הגרעין והיא נוגעת לביטחונה של איראן ולפיתוח כוח ההרתעה הנחוץ לה נגד מתקפה אפשרית עליה.

בה בעת, גם ההנהגה האיראנית מודאגת מהמהלכים האמריקאיים, שעלולים להקפיא את ההישגים הכלכליים הניכרים שכבר גרפה מההסכם. הצמיחה במשק האיראני זינקה ל–10.8% בשנת התקציב 2016–2017 (ללא נפט הצמיחה עלתה ב–6.2%), יתרות המט"ח הגיעו ליותר מ–120 מיליארד דולר, וההשקעות הזרות בתשתית טיפסו אף הן. עליית מחירי הנפט היא סיבה טובה לאופטימיות, ולדברי שר הנפט האיראני, בג'אן נמדאר זנגאנה, איראן נושאת ונותנת עם כ–20 חברות זרות על פיתוח שדות נפט וגז חדשים. העסקה הגדולה ביותר עד כה נחתמה ביולי 2017 עם חברת טוטאל הצרפתית, שעומדת בראש קונסורציום שבו שותפה חברת הגז הסינית, בהיקף של כ–4.8 מיליארד דולר.

גם הערכת הסיכון שפירסם באחרונה OECD משפרת את מעמדה של איראן: מהמקום השביעי והאחרון שבו ניצבה ערב חתימת ההסכם, היא טיפסה למקום החמישי. מנגד, אם יוטלו סנקציות אמריקאיות הן עלולות לאלץ את החברות הזרות להקפיא את פעילותיהן באיראן ולהידרש לשלם קנסות כבדים ביותר.

בלומברג

אחת הדרכים לעקוף את הסנקציות האמריקאיות שעדיין בתוקף, ואת אלה שאולי יגיעו, שעליה שוקדים מוסדות פיננסיים באירופה, היא להקצות לאיראן קווי אשראי לסחר ביורו, ובכך להימנע מהצורך לעשות עסקות בדולרים שמחייבים פעילות ישירה או עקיפה דרך הבנקים האמריקאים. איראן חתמה כבר על הסכמים עם הבנק הסיני לפיתוח בהיקף של 25 מיליארד דולר, עם בנק EXIM הרוסי (5 מיליארד יורו) וכן עם בנק ויטאליה האיטלקי, דנסקה בנק הדני ושני הסכמים עם בנקים דרום קוריאנים בהיקף של 13 מיליארד דולר. בנקים בגרמניה ובבלגיה מתכננים גם הם מכניזם כזה שיאפשר להם לעשות עסקים עם איראן ביורו כדי לחמוק מעונשן של סנקציות אמריקאיות מבלי לאבד עסקים. הפעילות הבנקאית השוקקת הזאת מעידה לכשעצמה על העמדה המדינית של מדינות אירופה, שלא יוותרו על השוק האיראני המבטיח ויאמצו כל תרגיל אפשרי כדי שלא ייאלצו לעמוד שוב במצב שבו כלכלותיהן יסבלו בגלל גחמותיו של נשיא אמריקאי שנחשב לאסון טבע.

השאלה באיראן היא עד כמה היא באמת יכולה לסמוך על העמידה האיתנה האירופאית שתגן עליה מפני שובן של הסנקציות האמריקאיות או במקרה הגרוע יותר, מפני ביטול הסכם הגרעין באופן חד־צדדי על ידי ארה"ב. אם קיימת היערכות כלכלית לקראת האפשרות הזאת, ההנהגה האיראנית אינה מציגה אותה עדיין לציבור.

הפרלמנט האיראני אמנם צימצם את יכולתה של הממשלה לבקש הלוואת זרות, והמנהיג העליון, עלי חמנאי, הורה להוציא מקרן הפיתוח כ–4 מיליארד דולר, יותר ממחציתם לטובת התעצמות צבאית והיתר לתוכניות פיתוח ולהשקעה ברשת הטלוויזיה הממלכתית, אבל אלה אינם אפילו צעדים סמליים שיעידו על כוננות כלכלית. קרן הפיתוח, שמופקדים בה כספי הרווח העודף בין מחיר הנפט שעליו נבנה התקציב לבין התקבולים בפועל, נועדה להבטיח את תפקוד המשק האיראני בימי מצוקה, היא מעין קופה פרטית של המדינה שאיש אינו יודע בדיוק כמה כסף מופקד בה או כמה באמת יצא ממנה. לפיכך היא אינה מהווה אינדיקציה למצבו של המשק.

הציבור חרד קצת יותר מהמשטר, והוא החל לרכוש באחרונה דולרים ויורו בכמויות גדולות שגרמו לנשיא חסן רוחאני לבקש לחדול מרכישת מט"ח למרות העלייה התלולה במחירי הדולר. רוחאני מסביר לציבור שעליית השער הזאת אינה נובעת מקשיים כלכליים אלא מספקולציות. ואולם הציבור שאמון על אי־אמון בממשלתו לא ממהר להירגע, ואם הריצה אל הדולר והיורו תימשך בהיקפים גדולים — הממשל עלול להפעיל צווים והגבלות אדמיניסטרטיביות שיגבירו עוד יותר את אפקט הפחד הכלכלי.

השאלה היא אם ההתפתחויות האלה יגרמו למשטר לרכך את מדיניותו ביחס לתוכנית הטילים הבליסטיים, או שיוקרתו הלאומית תכתיב חזרה לתקופת הצנע ולמצוקה כלכלית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#