הממשלה לא יכולה להיות עיוורת צבעים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הממשלה לא יכולה להיות עיוורת צבעים

הפניית משאבים לקידום ומימוש הפוטנציאל העצום של צעירים מזרחיים מהפריפריה, תהווה מנוע לכלכלה

תגובות
צלליות בוגרי אוניברסיטה
2011 Dorann Weber / Getty Images

תקציב המדינה שאושר בממשלה באחרונה כולל בתוכו תקצוב לתוכנית חומש חדשה למועצה להשכלה גבוהה (המל"ג). התוכנית כוללת תוספת של יותר ממיליארד שקל לצורך שילוב "אוכלוסיות ייחודיות" במערכת ההשכלה הגבוהה. מי הן אותן אוכלוסיות ייחודיות? הודעת ועדת החינוך של הכנסת מצטטת את פרופ' יפה זילברשץ, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המל"ג, שלפיהם "עדיין יש קבוצות בחברה הישראלית — חרדים, בדואים, בני העדה האתיופית — שסובלות מתת־ייצוג באקדמיה. על כולנו מוטלת חובה לאומית לעשות הכל כדי לאפשר להן לימודים".

אין ספק כי שילובן של אוכלוסיות אלה באקדמיה אכן חשוב, אך אי־אפשר להתעלם מהיעדרה של קבוצה נוספת הסובלת מתת־ייצוג באקדמיה והיא קבוצת המזרחים יוצאי אסיה וצפון אפריקה, אותה קבוצה שחלק מעדיפים לכנותה "פריפריה חברתית וגיאוגרפית".

ב–70 שנותיה של מדינת ישראל אכן הצטמצם הפער בין אשכנזים למזרחים, ויהיו כאלה שאף יטענו כי כיום יש שוויון מוחלט בייצוג בהשכלה, באקדמיה, בתעסוקה ובתרבות. ואולם לצערנו, לא ניתן להסתמך רק על טענות או תחושות ויש להסתמך על נתונים מחקריים. כשבוחנים מקרוב את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנו למדים כי אף שחל שיפור, הפערים עדיין קיימים בגדול וכי לפערים אלה יש צבע.

לפני שיקום קול צעקה כי הנה שוב אנו מוציאים את השד העדתי מהבקבוק בואו ונבחן יחד את הנתונים, לא במטרה לנגח אלא במטרה לראות נכוחה את המצב החברתי הנתון ולהציע פתרונות לשיפור. הדו"ח השנתי של מרכז אדוה, שפורסם בינואר, מציג תמונה חמורה של אי־שוויון חברתי וכלכלי בישראל. מצד אחד יש זינוק של 80% במספר הסטודנטים הערבים באקדמיה, ומצד שני גידול בפערים החברתיים בפריפריה ובשיעור העניים בקרב האקדמאים.

דו"ח אגף המדען הראשי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ–2015 מצביע בבירור כי "לבני מוצא אחרים (אירופה אמריקה, ישראלים, בני מוצא מעורב ועולי בריה"מ) סיכויים גבוהים פי 2.5–3 מאשר יוצאי אסיה אפריקה, לרכוש השכלה אקדמית". כיצד ניתן לקרוא נתונים אלה ולא להגיע למסקנה כי גם אוכלוסייה זאת ראויה להיכלל באותן "אוכלוסיות ייחודיות" הסובלות מתת־ייצוג באקדמיה וזקוקות לתקצוב ייחודי? נתון זה מצטרף לעובדה כי בעוד שמהישובים המבוססים ביותר במגזר היהודי 53% מבני שכבת הגיל הרלוונטית מגיעים לאקדמיה, הרי שביישובי הפריפריה החלשים במגזר היהודי רק 23.6% (פחות מחצי) הם בעלי תואר אקדמי.

השכלה אקדמית היתה ונותרה האמצעי האפקטיבי ביותר לשיפור מעמד חברתי וכלכלי למרבית הצעירים ממשפחות ללא עורף כלכלי. כשהמדינה מקצה תקציבים לצמצום פערים, היא אינה יכולה להרשות לעצמה להיות עיוורת צבעים ולהתייחס רק לקבוצות מסוימות. הפניית משאבים לקידום ומימוש הפוטנציאל העצום של צעירים מזרחיים מהפריפריה תהווה מנוע לכלכלה הישראלית, ותדחוף צעירים רבים יותר לעולם התעסוקה עתירת הידע ולעבודות בעלות משמעות כלכלית רבה יותר, במקום שיהיה צורך לחפש מהנדסים בהודו או סין.

הכותב הוא מנכ"ל אייסף — הקרן הבינלאומית לחינוך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות