סיוע לבעלי הון - בתחפושת של מלחמה בביורוקרטיה

מפעלים מזהמים יוכלו מעתה לדלג באלגנטיות על הרשות המקומית, ולפנות לפקידים ממשלתיים לקבלת רישיון

עמית נשרי
עמית נשרי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיפה כימיקלים
מפעל חיפה כימיקלים. לא קיבל היתר רעלים - ונאלץ להיסגרצילום: חגי פריד

על רקע סערת חוק המרכולים, נראה שהממשלה מבקשת לנגוס פעם נוספת בסמכותן של הרשויות המקומיות - גם בחוק ההסדרים ל-2019, שאושר באחרונה בממשלה. בתוך החוק מסתתר תיקון קטן, שלא בטוח כי הממשלה היתה רוצה שמישהו יבחין בו - התיקון לחוק רישוי עסקים, שמעביר בעצם לידי הממשלה, באמצעות משרד הפנים, את הסמכות הבלעדית לאשר רישיונות עסק למפעלים שיש בהם "אינטרס לאומי רחב".

ככלל, חוק רישוי עסקים קובע שמי שאחראי על מתן הרישוי לעסק הוא הרשות המקומית שבתחומה פועל העסק. בדברי ההסבר לתיקון נכתב שכדי להתמודד עם החשש שרשות מקומית תימנע מלתת רישיון לעסק בעל חשיבות לאומית - יש צורך בהעברת סמכות הרישוי לרשות ממשלתית. כלומר, מי שתקבע מיהו עסק בעל חשיבות לאומית היא הממשלה.

מה שנדמה כניסיון מתחשב של הממשלה להפחית את עומס הביורוקרטיה מהמפעלים ולהוריד את הלחץ מהרשויות המקומיות תמים פחות מכפי שהוא נראה. העיתוי של התיקון לא יכול היה להגיע בזמן טוב יותר למפעלים מסוימים - כמו מפעל כימיקלים מסוים, שנסגר לאחרונה, היות שהרשות המקומית סירבה לחדש לו את רישיון העסק.

מפעלים מזהמים, או כאלה שאינם עומדים בתקנים המחייבים ברישיון עסק, יוכלו מעתה לדלג באלגנטיות על ראש העיר והרשות המקומית, ולפנות לשלושה פקידים ממשלתיים בדרך לקבלת הרישיון המיוחל. במבט לעתיד, מדובר בפרצה חקיקתית, שעלולה ליצור אפליה חמורה בין סוגי מפעלים ועסקים. הפקידים הממשלתיים, שאמורים לקבוע מיהו מפעל בעל חשיבות לאומית, אינם מומחים בקריטריונים מקצועיים, כגון זיהום סביבתי, ואינם יכולים לתת חוות דעת מהימנה ללא סיוע של גורם מוסמך. אם היה מדובר בצורך ביטחוני אמיתי, המפעלים היו נכנסים מזמן לקטגוריה של חריג בחוק והיו יכולים לפנות ישירות לממשלה. לכן, די ברור שזהו קידום אינטרסים על חשבון הציבור.

הממשלה צודקת בכוונתה שהחלטות על תשתיות הקשורות לציבור, שהן בעלות חשיבות לאומית, צריכות להתקבל ברמה הארצית ולא המקומית, אך התיקון השרירותי לא באמת מגדיר מהו מפעל בעל חשיבות לאומית. כך, בחסות תיקון החוק, הממשלה תוכל באין מפריע לקדם אינטרסים שאינם בהכרח אינטרסים ציבוריים גרידא. יתרה מכך, התיקון אף מונע מתושבים להביע את עמדתם בקשר למפעלים מזהמים הסמוכים לביתם ברגע שהוגדרו "תשתית לאומית".

טוב היה אם התיקון היה כולל אלמנט מקצועי, ואז ניתן היה לבחון אותו כהצעה אמיתית לייעול, ולא כניסיון שקוף לסייע לבעלי ההון.

הכותב הוא בעלי חברת א. לאפיס, המתמחה ברישוי עסקים, היתרי בנייה ותכנון

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker