למדינה אסור לוותר על דרישתה להגביל את זכות השביתה

מדינה המוותרת על זכות העמידה בבית המשפט מצהירה שאין בכוחה להעביר רפורמות ושהיא נכנעת למונופולים

אוריאל לין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה של עובדי חברת החשמלצילום: טלי מאייר
אוריאל לין

החלטת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא לאשר את ההסכם עם עובדי חברת החשמל, שלפיו תבוטל תביעת המדינה נגד זכות השביתה הבלתי־מוגבלת של העובדים במונופולים המוחלטים שבבעלותה, תירשם כאחת מההחלטות הנכונות שהוצאו תחת ידו. למדינה אסור בשום אופן לוותר על זכות העמידה בפני בג"ץ, שנועדה להגביל את זכות השביתה.

עם זאת, אין שום ביטחון שאפילו אם יימשכו ההליכים בנושא זה, יסטה בית המשפט העליון מהעמדה המסורתית של בית הדין הארצי לעבודה, שתמיד העדיף את האינטרס של העובדים במונופולים המוחלטים שבבעלות המדינה על פני האינטרס הציבורי. בית הדין הארצי לעבודה הרחיק אף מעבר לכך: הוא לא עשה את ההבחנה הנכונה בין הגנה על זכויות לבין הגנה על אינטרסים.

אחת הדוגמאות הבולטות לעמדה זו של בית המשפט העליון באה לכדי ביטוי מובהק בהחלטה שנגעה לזכות הבעת הדעה של המעסיק במקרה של התארגנות עובדים ראשונית במפעלו. על פי ההחלטה, שכתב השופט אליקים רובינשטיין, את חופש הביטוי שאנו מעניקים אפילו לאויבי המדינה אין להעניק למעסיק בסיטואציה הזאת. כסימוכין לדעתו הוא העלה מן המקרא את המקרה שבו לבן הארמי, המעסיק, ניצל בנבזות את יעקב אבינו, שעבד אצלו.

בכל אופן, ולמרות הספקות הגדולים, אסור שהמדינה תוותר על זכות העמידה בפני בית המשפט העליון בעניין זה. זוהי זכות יסוד המוענקת לכל תושב במדינה, ובוודאי שגם למדינה עצמה.

מה שעומד על סדר היום אינו רק הרפורמה בחברת החשמל, אלא השאלה אם צריך או לא צריך להגביל את זכות השביתה של עובדי המונופולים המוחלטים בבעלות המדינה. אין שום סיבה עקרוניתלבחור בין השניים: רפורמה בחברת החשמל או המשך העתירה בפני בית המשפט העליון. עצם העובדה שכך זה מוצג מעידה עד כמה נחוץ להגביל את זכות השביתה. זכות זאת מעניקה לעובדים השולטים בשירותים החיוניים במשק את הכוח לכפות על המדינה את רצונם כשהמדינה שואפת להעביר רפורמה חשובה מאוד למשק ולציבור. דוגמה נוספת לכוחם של העובדים מתבטאת בהסכם שנחתם בין הממונה על השכר באוצר לוועד עובדי רשות שדות התעופה (רש"ת), הקובע כי כל עובד קבוע ברש"ת — גוף סטטוטורי — יקבל מענק חד־פעמי של כ–20 אלף שקל כדי שהמדינה תוכל למשוך כספים מהעודפים שנצברו בקופת הרשות למימון התקציב.

רבים אומרים לנו שהרפורמה המוצעת היא פורצת דרך וחשובה מאוד. הם אומרים שמשקלה עולה על מחיר הוויתורים לעובדי החברה. אך הם אינם שמים דגש מספיק על העובדה שהיקף הוויתורים, בעלות של 5 מיליארד שקל, הוא תוצאה ישירה של אי־הגבלת זכות השביתה. מדוע המדינה אינה יכולה להנהיג רפורמה כשהפיצוי שיינתן לעובדים יהיה מבוסס רק על שיקולים עניינים ולא על העברת סכומים דמיוניים כדי לקנות את הסכמת ועדי העובדים?

גם להסכמים כתובים אין ערך אם זכות השביתה בשירותים החיוניים לא תוגבל. כבר חזינו בתוכניות ההפרטה של נמלי הים בעשור הקודם, שבגינן שולמו סכומים גבוהים, מבלי שהן יצאו לפועל.

מדינה המוותרת על זכות העמידה בבית המשפט בנושא עקרוני ורב חשיבות לציבור מצהירה על עצמה שהיא מדינה חלשה, שאין בכוחה להעביר רפורמות ושהיא נכנעת לעובדי המונופולים. את הרפורמה בחברת החשמל יש לקדם — אבל על זכות העמידה בבית המשפט בהקשר לזכות השביתה יש לשמור.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker