כשהוועד פועל נגד האינטרס של העובדים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשהוועד פועל נגד האינטרס של העובדים

במקרים רבים ראשי הוועדים מנצלים את זכותם להודיע על סכסוך עבודה עוד לפני שניהלו משא ומתן אמיתי עם המעסיק

2תגובות
שביתה ברכבת
עופר וקנין

העבודה המאורגנת בישראל עשתה קפיצת מדרגה משמעותית בשנים האחרונות, לא מעט בזכות חקיקה — ובעיקר הודות לפסיקות אמיצות ותקדימיות של בתי הדין לעבודה. פסיקות כאלה הפכו את חופש ההתארגנות מסיסמה ריקה לזכות שיש לקדש ולהגן עליה בכל מחיר.

התארגנות עובדים נועדה בראש ובראשונה להקנות להם ביטחון תעסוקתי, לשמור על זכויותיהם, לשפר את תנאי העסקתם, לדאוג לרווחתם, ולצמצם את האי־שוויון בתנאי העבודה והשכר. ועד עובדים הוא הבסיס של כל התארגנויות העובדים — המסגרת הקטנה ביותר והמשפיעה ביותר על כל עובד ועובדת.

לצד העדנה המחודשת שלה זוכה העבודה המאורגנת וההכרה בחשיבותה וביתרונותיה, אנחנו עדים גם לצדדים היפים פחות שלה, ובהם המאבקים בין ועדי עובדים להנהלות, שלא רק שאינם תורמים לאף אחד מהם — אלא הם בעלי פוטנציאל לגרום לנזק של ממש ליחסי העבודה בין שני הצדדים.

המאבקים של ועדי העובדים ברכבת ישראל, נמל אשדוד, חברת החשמל, והרשימה עוד ארוכה — היו כולם מלווים בהכפשות קשות ובהטלת רפש. מאבקים אלה עלו לכותרות בעיקר על רקע שביתות פתאומיות, ששיבשו את חיי האזרחים ועלו למשק מיליוני שקלים.

ועדי העובדים האלה הצטיירו בפני הציבור כתאבי בצע, אגרסיביים, שממהרים לשלוף את "נשק השביתה" באופן בלתי־מידתי, ופועלים להשיג את מבוקשם באמצעות מאבקים כוחניים. לעתים היו אלה ועדי העובדים שגררו את ההסתדרות להתנהגות מיליטנטית, ולעתים ידעה ההסתדרות למתוח קווים אדומים, ולנתב את המאבקים האלו למקומות פרודוקטיביים יותר לעובדים.

מרבית העובדים המאוגדים לא מעוניינים בליבוי האש בינם לבין הנהלת הארגון שבו הם עובדים. מערכת היחסים בין עובדים למעסיקים אמנם לא תמיד מתנהלת על מי מנוחות, ויש חילוקי דעות ועימותים שהם מחויבי המציאות לאור השינויים במשק, התחרות וגורמים נוספים — אבל ברוב המקרים, עובדים ומעסיקים יעדיפו להגיע להסכמה באמצעות משא ומתן ושילוב כוחות, שיניבו תוצאות טובות יותר לשניהם.

אלא שיש ראשי ועדים המנצלים לרעה את הכוח והמנדט שניתן להם, ויוצאים לעתים למאבקים המשפיעים על כלל עובדי החברה, גם אם האחרונים אינם מעוניינים בהם. כך למשל, במקרים רבים ראשי הוועדים מנצלים את זכותם להודיע על סכסוך עבודה עוד לפני שניהלו משא ומתן אמיתי עם המעסיק. לפי חוק, לאחר תקופה של 15 יום ממועד ההודעה על הסכסוך, העובדים רשאים לנקוט שביתה. זהו צעד חריף ביותר הפוגע בעסק באופן חמור, בפן הכלכלי ובמידת האמינות והביטחון שרוכשים לו לקוחותיו — וכמובן ביחסים בין העובדים למעסיקים, שאמורים להמשיך לעבוד יחד גם עם שוך הסערה. התוצאה הישירה במקרים כאלה היא אירוע רב נפגעים, שבו רוב העובדים אינם אלא בני ערובה במאבק שנקלעו אליו, שלא מרצונם.

אף שיש ראשי ועדים מחרחרי ריב ומדון, שלא אחת חורגים מסמכותם, מתנהלים כבעלי הבית, ומנסים לעשות בארגון כבשלהם — הם אינם מעידים על הכלל, ודרכם אינה הדרך היחידה להשיג את טובת העובדים. יש לא מעט חברות וארגונים עם ועד עובדים חזק ודומיננטי, שהבינו כי לשני הצדדים אינטרסים משותפים, והם מצליחים להגיע להבנות בדרכי נועם, מתוך הידברות ובניסיון לשמור על יחסי עבודה טובים לשביעות רצונם של כל הצדדים. בארגונים אלה אין מקום ליריבות קולנית וליחסי עבודה רעועים, והם משמשים הוכחה לכך שהדבר אפשרי.

ועד עובדים חזק הוא עדיין הדרך הטובה ביותר לשמור על זכויותיהם של העובדים, אבל חשוב שגם ועדי העובדים לא ינצלו את כוחם לרעה בדרך שבסופו של דבר תסב נזק לכל המעורבים. במקרים כאלה, על העובדים שמתנגדים להתנהלות הוועד להשמיע את קולם, למחות בפני ראש הוועד, לדרוש שיפעל באופן שעולה בקנה אחד עם רצון כלל העובדים, ולהזכיר לו שהוא נבחר כדי לייצג אותם — ואם לא יעשה זאת, יוחלף באחר.

הכותבת היא עורכת דין בתחום דיני העבודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות