מגיפת הפקידים המגויסים

באסכולה הנוכחית, לאורך זמן אין כל משמעות להחלפת ממשלה - הפקידות המגויסת תמשיך לעשות את העבודה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
השרים נפתלי בנט ומירי רגב. הפקידים מנציחים את המדיניותצילום: אמיל סלמן

ממשלות נתניהו פועלות בתחום המינהל הציבורי בשני וקטורים מנוגדים. מצד אחד, קיימות שורה ארוכה של החלטות ממשלה, לצד פעילות במשרד ראש הממשלה, במשרד האוצר, החשב הכללי ונציבות שירות המדינה, המנסות לשוות למינהל הציבורי אופי של מערכת מודרנית ומתקדמת. מצד שני, עושה הממשלה כל מה שניתן בכדי להרוס את המינהל הציבורי המקצועי.

התופעה ההרסנית ביותר היא הופעתה בעוצמה גבוהה של "הפקידות המגויסת", שאמורה ליישם תפישות עולם פוליטיות וסקטוריאליות לאורך זמן באמצעות הכוח הניתן לה בחקיקה ובתקנות למיניהן. שרים כמו איילת שקד, נפתלי בנט, מירי רגב, אורי אריאל ואחרים הבינו שכל מה שלא ניתן להשיג באמצעות חקיקה ובלמים כמו בג"ץ ושומרי הסף — אפשר להשיג באמצעות פקידים מגויסים המתמנים בסיוע נבחרי הציבור. פקידים אלה הם בעלי אוריינטציה פוליטית מובהקת, בעלי נאמנות קודם כל לפטרון ולתפישה האידיאולוגית שלו, יודעים היטב כיצד לתמרן בנפתולי הרגולציה הישראלית ואף מוכנים לסכן את עצמם לטובת "מטרות העל" האידיאולוגיות.

תהליך זה מתרחש במוקדי הכוח הביורוקרטיים — משרד האוצר, בתי המשפט ומשרד המשפטים, ובמשרדי הבינוי והשיכון, החינוך, התרבות והספורט, החקלאות, ובעצם כל המשרדים. לעניות דעתי הוא מתרחש אפילו בצה"ל, במשטרה ובגורמי הביטחון האחרים.

בתהליך זה נעשה שימוש מתוחכם ודו־פרצופי בפקודות ובחוקים הקיימים בתחום המינהל הציבורי. מחד, תקנות שירות המדינה, החוקים והכללים הקיימים בונים שירות ציבורי מקצועי הנהנה מקביעות, משירות ומהתמקצעות לאורך הדרך — כל זאת בהנחה שפקידות זו היא אוניברסלית ואינה שייכת לאף אחד, אלא נבחרת רק על בסיס איכות וכישורים. האסכולה הפוליטית הנוכחית בוחרת אנשים מטעם, פעמים רבות ללא כישורים מתאימים, בעלי אוריינטציה ונאמנות אידיאולוגית — אבל גם הם נבחרים לתקופת שירות ארוכה ולקביעות. בכך, לאורך זמן, אין כל משמעות להחלפת ממשלה — הפקידות המגויסת תמשיך לעשות את העבודה.

מודל זה הוא "לא פה, לא שם". אם היינו מיישמים בישראל את השיטה האמריקאית של המינויים הנשיאותיים, על כל מרכיביה, כל הפקידות המגויסת היתה מסיימת את תפקידה בכל פעם שממשלה היתה מתחלפת. בכך הפקידות היתה לפחות משרתת את הממשלה שנבחרה על ידי העם. בשיטה הקיימת, הממשלה ונבחרי הציבור תוקעים "מסמרים ללא ראש" במערכות הרגישות ביותר, שישרתו אותם גם אם לא ייבחרו יותר.

דוגמה אחת מני רבות היא הפארסה המתרחשת כיום סביב מינוי שני שופטים לבית המשפט העליון, עם רשימות מועמדים מטעם. כל אחד בוחש בשירות הציבורי, ללא כל בושה, במטרה להחדיר למרכז העצבים השיפוטי סוג של פקידות מגויסת אידיאולוגית שתמשיך לכהן לאורך זמן.

תופעה זו מצטרפת למינויים הפוליטיים ולמינויי המקורבים והקרובים, שכמה מפלגות שלטון בולטות בהם — ושכל יעדם הוא סידורי עבודה, פרנסה והשתלטות על משאבי המדינה.

התמונה הכוללת נראית רע מאוד. הציבור אינו יכול לבלום מגמה זו, וכנראה שגם הממשלה לא תעשה זאת. כאן נכנס לתמונה תפקידה של החברה האזרחית, של פעילים פוליטיים, מכוני מחקר והאקדמיה בישראל. ישראל האיכותית והמצטיינת נרמסת בכל מה שקשור למינהל הציבורי.

הכותב הוא בעל חברת ייעוץ וניהול, היה סמנכ"ל משרד השיכון וחבר במטה הרפורמה במינהל הציבורי במשרד ראש הממשלה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker