לא רוצים התנגדויות לתוכניות בנייה? שתפו את התושבים

אם כבר בתחילת ההליך התכנוני ברשות התושבים עצמם היו מעורבים כבר בשלב הרעיוני, סביר להניח שכולם היו יוצאים נשכרים

משה חנוכה
משה חנוכה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
האקתון. מעורבות התושבים תעצים את הקהילה
האקתון. מעורבות התושבים תעצים את הקהילה. למצולמים אין קשר לכתבה צילום: עופר וקנין

באחרונה אישרה עיריית הוד השרון את תוכנית המתאר העירונית. התחושה במסדרונות העירייה היתה כמעט חגיגית. עבודה של שנים באה לידי מימוש, חזון מהותי יצא מהכוח אל הפועל, ובקבוקי השמפניה התחילו לצאת מהמקרר.

שמחנו, עד לרגע שבו התחילו להתקבל ההתנגדויות מהציבור — כמעט 2,000 התנגדויות. מפניות התושבים השתקפה דאגה עצומה — מה יהיו פני העיר? לאן היא עומדת להתפתח? מה יהא על הדירות שנרכשו בכל כך הרבה כסף?

ממבול ההתנגדויות שהגיעו מהציבור, הבנו שיש לנו מקום להשתפר, ושחייבת להיות דרך שבה אפשר לבצע את הדברים טוב יותר. כשהתחלנו בבחינה העצמית, גילינו שכל התהליכים המשתפים את הציבור בהליך התכנון נוגעים להערות על תוכניות קיימות, כאלה שלרוב כבר התקבלה עליהן החלטה מצד מוסדות התכנון. בין אם מדובר בהליך ההתנגדויות הידוע, ובין אם מדובר בשיתוף הציבור במהלך ההליך, בדרך כלל התהליך דומה: הרשות מתכננת, חושבת, ממציאה — ורק לאחר מכן שואלת את הציבור מה דעתו. שולחנות עגולים, מפגשי תושבים, הכל דומה — אנחנו נעשה, ואתם תגיבו. אבל מתברר שזה עלול להיות קצת מאוחר מדי.

ברשויות המקומיות מנסים לפעול לטובת התושבים. במינהל ההנדסה לא יושבים מתכננים רעים. עובדים שם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, שמעוניינים ליצור עתיד טוב יותר — כזה שיאפשר לערים להתפתח, ולתושבים לשגשג יחד עמן. ואולם כאשר עבודה ארוכת טווח, כזאת שנעשית עם שעות רבות של ישיבות, עבודות מטה, מסמכים עבי כרס, וכוללת גם השקעה כספית לא מעטה מצד הרשות, נפגשת עם רצונות סותרים — מתרחשת התנגשות. ניתן וצריך לצמצם את ההתנגשות הזאת. הכל עניין של עיתוי: באיזה שלב הרשויות מגלות מה רצון התושבים, ומהי הגישה כלפי המושג האמורפי "שיתוף הציבור".

אם שיתוף הציבור מצומצם לכדי הבעת דעת שלילית כלפי תוכנית שהמוסדות כבר החליטו לגביה, הרי זה מגביל בהכרח את השתתפותו ומעורבותו של הציבור מלכתחילה. לכן יש צורך בחשיבה מחודשת על ההליך של שיתוף הציבור — לא עוד גישה שרואה בהתייחסות הציבור גורם מעכב ומסרבל, אלא התייחסות אל הציבור כגורם תורם. כיצד? ראשית, חייבים להפוך את הסדר. אם כבר בתחילת ההליך התכנוני הרשות היתה מבקשת מהתושבים את השתתפותם, והתושבים עצמם היו מעורבים כבר בשלב הרעיוני, סביר להניח שכולם היו יוצאים נשכרים. הרשות היתה מקבלת רעיונות חדשים, והעובדה שהם באים מהשטח היתה מאפשרת התחשבות אמיתית ואינהרנטית בצרכים של מי שחי בעיר ונושם אותה יומיום.

אך כאן שוב מתנגשים הצרכים עם היכולות. למי יש את הזמן לכך? אילו אזרחים יוכלו להשקיע את המשאבים הדרושים בהשתתפות בישיבות, תכנון וכתיבה של רעיונות מסובכים, והוצאתם מן הכוח אל הפועל? חייבים לייעל תהליכים ולצמצם את הסרבול. כל תהליך חדש נתפש כמאיים, בייחוד אם הוא תהליך שנותן קול חזק יותר לאזרח הקטן, אך בגלל היתרונות המשמעותיים עבור הרשות והתושבים, חייבים לרענן את התפישות ולהביא כלים חדשים לשולחן.

בעידן שבו הנגישות והתקשורת בין הרשויות לתושבים גבוהות מתמיד, מדוע שהרשויות לא יזמו אירועי האקתון תכנון? נוכל לאמץ את הנוהג שבו מתכנסים מתכנתים לסוף שבוע אינטנסיבי של פיתוח תוכנה (האקתון) — וליישם אותו בתכנון העירוני. הרשות תוכל לקרוא לתושבים בעלי מקצוע, או כאלה שיש להם דעה להשמיע בעניין, למפגשים בלתי־מחייבים, שיאפשרו להם לגבש רעיונות גולמיים בשיתוף מחלקת ההנדסה של העיר. הרשות המקומית מצדה תבטיח כי מועצת העיר תאזין בלב פתוח ובנפש חפצה, וכי הרעיונות שייווצרו בשיתוף הפעולה הזה ייקחו חלק במאגר שממנו נשאב את התכנון העירוני העתידי. אם הכלי הזה מצליח במקומות מורכבים יותר, אין סיבה שלא יהיה פורה גם במקרה הזה. צוותי ההנדסה יוכלו ללמוד מחוויות ומצוקות התושבים, ובד בבד, עצם מעורבות התושבים תעצים את הקהילה ותעניק לה תחושת שותפות.

התכנון העירוני חייב לקפוץ קדימה. אנחנו צריכים למצוא את שביל הזהב שיאפשר לאזרחים להציע רעיונות ולהביע את דעתם כדי שנוכל כולנו לבנות עתיד משותף וטוב יותר.

עו"ד חנוכה הוא חבר מועצת העיר הוד השרון, ויו"ר החברה לקידום החינוך והתרבות — הוד השרון

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker