"נגישות עם מצוינות"? הרף במכללות נמוך מדי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"נגישות עם מצוינות"? הרף במכללות נמוך מדי

ב-30 השנים האחרונות נעשה מאמץ להגדיל את הנגישות להשכלה הגבוהה, אך על-אף שהמטרה מבורכת, היישום כושל - והוכחה לכך ניתנה בתוצאות המביכות במבחן האחרון של לשכת עורכי הדין

17תגובות
בחינת לשכת עורכי הדין, 2015
אוליבייה פיטוסי

במבחן האחרון של לשכת עורכי הדין נכשלו 66% מהנבחנים. זו תוצאה מביכה.

מביכה גם התפלגות שיעורי ההצלחה בין המוסדות שבוגריהם ניגשו למבחן. בקרב בוגרי שישה מתוך 14 מוסדות (ארבע אוניברסיטאות ושתי מכללות) שיעור המצליחים במבחן היה 60%–81%. שיעורי ההצלחה של בוגרי שמונה המוסדות הנותרים — שכולם מכללות — היו 47%, 26%, 22%, 19%, 16%, 14%, 10% ו–8%.

ממצאים אלה עלולים לעורר שאלות על קושי המבחן ועל דרישותיו. אך יהיו השאלות האלה והתשובות עליהן אשר יהיו, אין בהן כדי להסביר את השונות העצומה בין המוסדות; את העובדה, למשל, ששיעור העוברים את המבחן מבין בוגרי שתי האוניברסיטאות שמובילות את הרשימה גדול פי שמונה ופי עשרה משיעורם בקרב בוגרי שתי המכללות שסוגרות את הרשימה.

האיכות והרמה של תוכנית לימודים במוסדות הלימוד נקבעות על ידי שורה של גורמים, ועשויות להשתנות מתוכנית לתוכנית. למשל, לימודי ביולוגיה דורשים תשתית יקרה של מעבדות, שאינה דרושה כלל לקיום לימודי משפטים. אך שני גורמים משפיעים על איכות ההוראה של כל דיסציפלינה — רמת המרצים וכישורי הסטודנטים. לעתים נדמה שהמובן מאליו נשכח: לימודים אקדמיים ברמה נאותה דורשים מהלומדים רמת כישורים וידע מוקדם, שעל נמוכה ממנה גם טובי המרצים אינם יכולים לפצות.

התופעה שמתגלה בתוצאות של מבחני לשכת עורכי הדין היא תולדה של כשל רגולטורי ביישום מדיניות, מבורכת כשלעצמה, של הגדלת הנגישות להשכלה גבוהה. ביטויה המעשי של מדיניות זו, במשך כ–30 שנה, היה הקמה של עשרות מכללות ציבוריות ופרטיות — שלא בוקרו היט.

ב. יתר על כן, להוציא כמה מוסדות שמלמדים הנדסה, עיצוב ואמנות, רוב המכללות שנפתחו בתקופה זו מתמקדות בעיקר בהוראת מדעי החברה, ניהול ומשפטים. כך נוצר עודף היצע גדול של מקומות לימוד בעיקר בתחומים אלה. תוצאה זו לא נמנעה, חרף היכולת לחזותה.

מוסד אקדמי זקוק לסטודנטים בעלי כישורים מתאימים כדי לקיים רמה אקדמית נאותה. ואולם כל מוסד זקוק גם למספר מינימלי של סטודנטים כדי לשמור על איזון תקציבי שיבטיח את קיומו. משנוצר עודף היצע של מקומות לימוד, ומוסדות התקשו למלא את כיתותיהם, התחיל תהליך של "הגמשה" בדרישות הקבלה וממילא בדרישות הלמידה. משמעות ה"הגמשה" והשלכותיה ברורות ואינן דורשות ביאור.

כשמדינת ישראל חרתה על דגלה את הגדלת הנגישות להשכלה הגבוהה, היא גם טבעה את הסיסמה "נגישות עם מצוינות". זו נדרשה בשל הסתירה האפשרית בין פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה לכל דורש כמעט, לבין השמירה על מצוינות. אכן, צריך היה לפתוח את השערים, ואכן אפשר, במאמץ ניכר ובהשקעה משמעותית, להגדיל את אוכלוסיית הלומדים ולגוונה תוך שמירה על רמה אקדמית נאותה. אך כל זאת עד גבול מסוים. הנמכת הסף אל מתחת לגובה מסוים גוררת פגיעה ברמה שלא ניתן לפצות עליה, תהא ההשקעה גדולה ככל שתהיה. על כך מעידות תוצאות המבחנים של לשכת עורכי הדין.

התמונה שמתגלה לגבי לימודי משפטים אינה ייחודית להם, ומייצגת תופעה רחבה בהרבה. היא נחשפת בקרב הבוגרים של לימודי משפטים משום שהם נדרשים לעמוד למבחן שנערך על ידי גוף חיצוני לאקדמיה — לשכת עורכי הדין. תמונה דומה היתה מתגלה, קרוב לוודאי, אילו גורמים חיצוניים היו בוחנים בוגרי פקולטות אחרות.

המעשה שצריך להיעשות ברור, אך מערכת ההשכלה הגבוהה תתקשה לבלוע את התרופה לחולי שיצר הכשל הרגולטורי.

הכותב הוא פרופסור (אמריטוס) לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ושימש בעבר נשיא המכללה האקדמית תל אביב־יפו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות