כחלון מבריח את הכסף מהמדינה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כחלון מבריח את הכסף מהמדינה

שר האוצר הצליח להרחיק את המשקיעים מהשוק. אלא שהנזק שייגרם מבריחה של הון חמור לא פחות ממצוקת הדיור

51תגובות
שר האוצר, משה כחלון
אוליבייה פיטוסי

שר האוצר משה כחלון מתגאה במלחמתו במשקיעים בדירות — אותם אינטרסנטים שדואגים לכסף שלהם, ולעזאזל כולם. יש רק בעיה אחת, כחלון משרת בסופו של דבר אינטרסנטים מהצד השני — מחפשי הדיור — ולא דואג באמת למדינה.

נרחיק רגע מכאן לסין. הצמיחה הגדולה בסין נעשתה באמצעות פתיחת המדינה למשקיעים. כך פועלת מדינה קומוניסטית כשהיא רוצה לפרוח. גם בענף ההיי־טק בישראל, הממשלה מורידה את המסים כדי לפתות משקיעים לבוא ולהשקיע בה — שאם לא כן, הכסף יישאר בחוץ.

מה עושה כחלון? בניסיונו לבלום את עליית מחירי הדיור הוא מבריח את המשקיעים מהשוק. אבל יש לזכור — כחלון אינו שר הדיור, אלא שר האוצר, האחראי על מצבה הכלכלי של המדינה כולה. כחלון מצליח במשימתו להבריח משקיעים משוק הדיור, אבל לאן ילך הכסף שלהם? מהן האלטרנטיבות של המשקיע הקטן (לא הטייקון רב העוצמה) לכספו? הרי הריבית לא ממש קיימת והבורסה מתה מזמן.

מה שקורה הוא שכסף מתחיל לברוח לחו"ל. כסף טוב שהורווח בארץ, אחרי מסים והיטלים ואגרות, לא חוזר למדינה להגדלת התמ"ג, ליצירת מקומות עבודה, ולרכישת דירות שיושכרו לאנשים שאין להם כסף לקנות דירות. בכל מקום בעולם הכסף הזה מבצע בדיוק את אותן מטלות — רק לא כאן.

כלכלה בנויה על אינטרסנטים — צודק ויעיל לפעול כך. זכותי כאזרח חופשי לעשות ככל שאוכל כדי להצליח, וחובתה של המדינה היא לא להפריע לי. הסוציאליזם, שמנסה לתת עדיפות לחלוקת העושר, לא הצליח מעולם ליצור עושר חדש. כשהעושר הישן נגמר — המדינה הסוציאליסטית שקעה בבוץ. כך הבינו אפילו בסין.

יש אינטרסנטים שמרוויחים יפה מאוד, ואפילו — סלחו לי על הביטוי — נעשים עשירים. היופי בשיטה הזאת הוא שיש לכל אחד סיכוי להגיע להיות אינטרסנט עשיר, וכל אחד תלוי ביכולתו, כישרונו והתמדתו. התערבות ממשלתית תמיד מביאה לצרות.

בתקופת השלטון הבריטי בהודו, סבלה העיר דלהי ממכה של נחשי קוברה. הממשלה עלתה על פתרון גאוני: מי שיביא נחש קוברה מת יקבל פרס כספי. לא עבר זמן רב, ותושבי האזור התחילו לגדל נחשים בעצמם כדי למכור אותם לממשלה. הממשלה לא נשארה פראיירית, והחליטה על ביטול החוק בן לילה. הנחשים, שנהפכו לחסרי ערך, שוחררו על ידי בעליהם. בסוף — תושבי דלהי נשארו עם מכת קוברות גדולה יותר משהיתה.

מחוקקים פועלים פעמים רבות מתוך אידיאל, אך מתעלמים מהטבע האנושי ומההשלכות של החקיקה שלהם על התנהגות האזרחים, וכך יוצרים תופעות לוואי חמורות שלעתים אף סותרות את מטרת החוק לחלוטין. לכחלון כדאי לזכור כי ראייה סקטוריאלית היא תמיד קצרת טווח. הנזק שייגרם למדינה מבריחה של הון חמור לא פחות ממצוקת הדיור, שאותה ניתן לפתור בלי להילחם במשקיעים.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי ושותף במשרד יחסי הציבור והייעוץ האסטרטגי רימון כהן ושות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות