אל תגזימו ברדיפת הדירקטורים

אם דירקטורים יחששו מתביעות עקב החלטות שגויות - הם יימנעו מסיכונים עסקיים שחשובים לצמיחה במשק

דודי זילברבוים
דודי זילברבוים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הפגנת עובדי טבע מול ביתו של דירקטור החברה, חמי פרס
הפגנת עובדי טבע מול ביתו של דירקטור החברה, חמי פרסצילום: מוטי מילרוד

פרשת טבע שוב מעלה לראש סדר היום הכלכלי־משפטי את נושא תפקודם של הדירקטורים בחברות הציבוריות. אף שבמקרים רבים בעבר כבר עלו שאלות באשר לאחריות הדירקטורים, אבל הפעם נראה שבאופן מובהק הדירקטורים עומדים בחזית.

בעבר חברי הדירקטוריון היו אנונימיים לחלוטין עבור הציבור הרחב. ואולם כיום מתנוססות תמונותיהם בראש ידיעות במדורים הכלכליים, הפגנות מאורגנות ליד בתיהם, ורבים תופשים אותם כאחראים הבלעדיים להצלחות או לכישלונות של החברות. אלה מובילים לדרישה לפיצוי כספי מכיסם של חברי הדירקטוריון על החלטות כושלות, או נשיאה באחריות פלילית במקרה של עבירות שביצעו חברי ההנהלה של החברה או בעלי השליטה בה.

אין להתכחש לעובדה שבעבר היו דירקטוריונים ודירקטורים ששימשו כחותמת גומי להחלטות של בעלי השליטה. היו גם דירקטורים שמונו משיקולים פסולים וללא כישורים מתאימים, או כאלה שלא השקיעו בתפקידם את הרצינות ותשומת הלב הנדרשים. אין גם ספק שהשוק הישראלי זקוק לדירקטורים חזקים, חושבים ועצמאיים. להחלטות הדירקטוריונים השפעה לא רק על עתיד החברות, אלא גם על החסכונות של מיליוני אזרחים המושקעים בהן, אם באופן ישיר או באמצעות קרנות הפנסיה. דירקטורים טובים אינם "יס־מנים", אלא אנשים בעלי ידע נרחב, חשיבה עצמאית ועמוד שדרה חזק.

עם זאת, צריך לקחת בחשבון את ההשלכות של הטלת אחריות רחבה מדי על הדירקטורים. הדירקטוריון אינו הנהלה נוספת או מבקר פנימי — לא בכישוריו, לא בהגדרת תפקידו ולא באמצעים העומדים לרשותו. חברי הדירקטוריון אינם שכירי החברה, הם אינם מתנהלים יחדיו באופן יומיומי ואין להם היכרות אינטימית עם הפעילות השוטפת שלה או הסביבה העסקית, כפי שיש לעובדי החברה. דירקטוריונים רבים כוללים אנשי עסקים מנוסים ומצוינים, אבל לא כאלה שבאו מהתחום שבו פועלת החברה.

הדירקטוריון מצוי בצמתים של קבלת החלטות מרכזיות בלבד, וגם בהם הוא זקוק לסיוע מההנהלה כדי להגיע להחלטה מיטבית. לדירקטוריון קשה עד בלתי־אפשרי להתנהל באופן לעומתי מול ההנהלות, ופעמים רבות החלטותיו מתקבלות לאור מידע ונתונים שנתקבלו מן ההנהלה ובהתאם לאופן שבו הוצגו. במלים אחרות, קיים פער משמעותי בין אופן הפעולה וההכשרה של הדירקטוריון, כפי שהוא מוגדר בחוק ובנורמות של המשק, לבין הציפיות האוטופיות ממנו מצד התקשורת והציבור, להיות מי שתמיד יקבל החלטות נכונות ומוצלחות. הפער הזה הולך וגדל, והוא טומן בחובו סיכונים אמיתיים.

אם הדירקטורים ילמדו שכל החלטה שגויה שלהם עלולה להוביל אותם אל בית המשפט כנתבעים בתביעות בסכומי עתק — תחת הנחה שהדירקטורים וחברות הביטוח שלהם הם הכיס העמוק שצריך לשאת במלוא הפסדי החברה — התגובה הרציונלית ביותר מבחינתם תהיה הטיה שמרנית מובהקת בקבלת ההחלטות, שכן אי־עשייה תמיד בטוחה יותר מקבלת החלטה. קיים חשש אמיתי שדירקטורים, כמו פוליטיקאים, יתנהלו "בציפייה לוועדת החקירה הבאה" ולכן יימנעו מנטילת הסיכונים שאמורה לאפיין סביבה עסקית, יזמית ותחרותית. חברות גדולות יכולות להגיע למצב של סטגנציה מוחלטת, ומההאטה הזאת המשק כולו יסבול. תופעות אחרות שצפויות מכך הן עלייה משמעותית בפרמיות הביטוח (שבעקיפין יגולגלו על הציבור), והימנעות של אנשים מקצועיים ואיכותיים מקבלת תפקידי דירקטורים בחברות ציבוריות.

ברמה העקרונית, ישנו גם ממד משמעותי של אי־צדק בהענשת דירקטורים על כישלונות עסקיים. הסביבה הכלכלית מאופיינת מטיבה באי־ודאות ובלקיחת סיכונים — והפסד אינו פשע, אלא חלק מהחיים. השאלה שיש להתמקד בה היא אם הסתננו להחלטת הדירקטוריון שיקולים פסולים, ולא אם היא הובילה בדיעבד ולאחר שנים לרווח או להפסד.

אם בתי המשפט, הרגולטורים והמחוקקים מעוניינים בכל זאת בהעלאת רף האחריות של חברי הדירקטוריון, עליהם להעניק לדירקטורים את הכלים לעמוד במשימה הזאת. עלינו לעדכן את תנאי הסף של הדירקטורים, להעניק להם כלים טובים יותר להבנת התחום שבו הם נדרשים להחליט, לקבוע עבורם הליכי הכשרה מתאימים, ואף לעדכן את סמכויותיהם מתוך מחשבה מחודשת על חלוקת האחריות בינם לבין הנהלת החברה. כך נוכל לקבל דירקטוריונים חזקים יותר, מבלי לשקוע לאותו שיתוק שהכיוון הנוכחי מוביל אליו.

הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין ברקמן וקסלר בלום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker