דרושה תוכנית מתאר ארצית לתחבורה

תכנון נכון חייב לכלול התייחסות לתחבורה, ולא רק לצורכי הרכב הפרטי, עוד לפני מימוש הבנייה בפועל

מיטל להבי
מיטל להבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנייה בראש העין
בנייה בראש העיןצילום: עופר וקנין

מדינת ישראל לקחה על עצמה משימה: להגדיל את היצע הדיור כדי להוזיל את יוקר המחיה וכדי לספק מענה לצורכי הזוגות הצעירים והמשפחות. בתוך העשייה המבורכת של קידום, תכנון ובנייה של פרויקטים רבי־קיבולת, אין חולק שיש להפנות את תשומת הלב גם לפיתוח נכון של תחבורה פרטית וציבורית, ממונעת ולא ממונעת, כבר בשלב התכנון. התחבורה מהותית לא רק כאמצעי ניידות יומיומית, אלא גם ככלי ליצירה של שוויון הזדמנויות, העצמת הנגישות וצמצום הפערים בין המרכז לפריפריה.

כשאנחנו מקדמים תוכניות של התחדשות עירונית בערים, בהן מוכפל מספר הדירות פי ארבעה או חמישה, ותוכניות חדשות על שטחים לא מובנים, בהן אנחנו יוצרים יש מאין, אנחנו מגדילים משמעותית את הצפיפות העירונית. כך לדוגמה, שכונות המגורים הרבות הנבנות בימים אלה בראש העין וצפויות להכפיל את אוכלוסייתה, אינן מחוברות באופן ראוי לתשתית הארצית של הכבישים או של הרכבות ואינן מספקות לתושבים תשתיות לחופש תנועה.

גם רחוב לה־גווארדיה בשכונת יד אליהו בתל אביב — בו אושרו תוכניות התחדשות עירונית שמוסיפות פי ארבעה יחידות דיור ופי חמישה זכויות בנייה — נותר ללא תכנון תחבורתי כולל. תכנון כזה אמור להביא בחשבון לא רק את הגידול בעומס בכבישים ובצמתים, אלא גם את רוחב המדרכה שאמור להתאים לגידול בהולכי רגל, הקישוריות של שבילי האופניים, הפתרונות לפריקה וטעינה, הצורך באמצעי חניה מתקדמים, תוכנית תפעולית לאמצעי תחבורה ציבורית שונים במרחב ועוד.

תכנון נכון חייב לכלול התייחסות אסטרטגית לתחבורה, לא רק בראיית צורכי הרכב הפרטי, ועוד לפני מימוש הבנייה בפועל. תמיד צריך לוודא שניתן לתת מענה לשאלות כמו: איפה ינועו האוטובוסים ומה יהיו הצירים שיחברו את התושבים לבתי חולים, להשכלה ולתעסוקה, היכן יהיו המסופים של התחבורה הציבורית באזור, וכמובן למצוא פתרונות הולמים להולכי הרגל, לשבילי האופניים, למפרצי העלאת נוסעים למוניות ולחניית רכב שיתופי. כל מה שמייצר אלטרנטיבה לרכב פרטי.

לכאורה, קיים כלי תכנוני שאמור להבטיח התייחסות לכל הנושאים האלה. המדריך להכנת מסמך לבחינת השלכות תכנוניות (בה"ת) של משרד התחבורה הוא ללא ספק מרשים ויש לו את הפוטנציאל לחולל תכנון תחבורתי נכון, אלא שאין לו מעמד מחייב מספיק. כל ועדה מקומית יכולה להחליט אם ובאילו מקרים לדרוש הכנתו, וחמור מכך באיזה אופן (מצומצם או רחב) לעשות כן. בפועל, לא מיישמים אותו כמעט אף פעם באופן מלא. כחברה ותיקה בוועדה לתכנון ובניין של הכנסת, מספר הפעמים בהן שמעתי את הטענה ש"אין טעם לעשות כרגע, במהלך התכנון הנוכחי, בדיקה תחבורתית אלא עדיף לחכות ולעשות כן בזמן עתידי" — קטנה רק ממספר הפקקים בהם ביליתי במשך כל אותן השנים.

לאור הכשל המתמשך של כל המוסדות במרחב בהתמודדות אסטרטגית עם אתגר תכנון התחבורה שבמהותו גם חוצה גבולות מוניציפליים, יש לקדם בדחיפות תוכנית מתאר ארצית לתחבורה ציבורית שתבטיח גם עתודות קרקע למסופים וחניונים שהם תנאי לתוספת תחבורה ציבורית. במקביל, ועד שתהיה תמ"א, יש לחייב בכל תוכנית כוללנית המוסיפה קיבולת אנושית ביצוע בה"ת מלאה שתכלול התייחסות לכל הנושאים הקשורים לתנועה.

אם המצב הקיים, שבו לחצי הפיתוח גוברים על שיקולי התשתית, יימשך — נמצא כולנו את עצמנו ללא יכולת אמיתית לנוע. זה יעלה לנו ביוקר מחיה, בשעות בפקקים, באובדן שעות עבודה, באובדן חיים מתאונות ומזיהום אוויר ובעיקר — נישאר תקועים בבתים שלנו באופן שיפגע בהזדמנויות לצמצום פערים ובקידום השוויון החברתי שלמענו כל הבנייה הקדחתנית הזאת נועדה מלכתחילה.

הכותבת היא סגנית ראש עיריית תל אביב־יפו, מחזיקת תיק התחבורה ויו"ר הפורום המוניציפלי של מרצ בישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker