הכישלון של מכרזי "הזול זוכה" - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכישלון של מכרזי "הזול זוכה"

הרשות, המתחזקת את המבנה והתשתית, לא יכולה להתקשר עם קבלן משיקול קצר טווח של עלות זולה במכרז בלבד

תגובות
נאות חובב. ארכיון
ניר כפרי

פרויקט מרכז המבקרים בנאות חובב, כפי שמתואר בדו"ח מבקר המדינה שהתפרסם באחרונה ועוסק במועצות המקומיות, הוא דוגמה מושלמת לכשל השוק המשמעותי ביותר בענף הבנייה — מכרזי ה"זול זוכה".

אומדן המועצה המקומית לעלות ביצוע פרויקט מרכז המבקרים בנאות חובב היה 24.7 מיליון שקל. המציעים במכרז נדרשו לתת הנחה על אומדן זה, שהיה גלוי לכל. אף שבמסגרת הליך המכרז הגיעו 20 קבלנים לסיור בשטח לפני הגשת הצעות מחיר, הוגשו לבסוף שתי הצעות בלבד. האחת נמוכה בכמיליון שקל מאומדן המועצה (להלן — הקבלן "המתאבד") והשנייה גבוהה בכ–15 מיליון שקל מהאומדן. שאר הקבלנים לא הגישו הצעות, כי הבינו כנראה שמדובר בפרויקט שלא ניתן לעמוד בו מבחינה כלכלית תוך אספקת בנייה איכותית.

לנוכח מיעוט המציעים, הפער הניכר בין שתי ההצעות ובשל פסילתה של הגבוהה, ציין המבקר כי היה על ועדת המכרזים לבדוק את סבירות המכרז והאומדן שהמועצה פירסמה. ליקוי זה, לדבריו, קיבל משנה תוקף נוכח העובדה שבמהלך ביצוע הפרויקט התריעו גורמים שונים שתכננו את הפרויקט כי כתב הכמויות שצורף לא תאם את אלה שתוכננו, וכי עבודות עיקריות, דוגמת עבודות איטום, כלל לא נכללו בכתב הכמויות.

בפרויקט נתגלו פגמים בהליך ההתקשרות, ליקויים בביצוע העבודות וליקויי בטיחות שהגיעו לכדי חשש ליציבות המבנה. הוצאות הפרויקט היו יותר מ–82 מיליון שקל, יותר מפי שלושה מהעלות המשוערת, והיו חריגות בלוחות הזמנים. למועצת נאות חובב אין תושבים, ולכן מי שנושא בעול החריגות התקציביות האלה הם המפעלים החברים בה, שמגלגלים עול זה למוצרים שאותם הם מוכרים לצרכנים. בכל מועצה אחרת חריגות תקציביות אלו מגולגלות בסוף לציבור המממן אותם מכספי הארנונה והמסים העירוניים שאותם הוא משלם.

תמיד יהיה קבלן "מתאבד" שיחשוב שניתן לבצע את העבודה במחיר בלתי־סביר. האם חובה על המזמין הציבורי "להתאבד" יחד אתו? חוק חובת המכרזים לא מחייב זאת ובוודאי שזו אינה טובת הציבור. אמנם חלק ממזמיני העבודה הממשלתיים התחילו להפנים זאת, ובונים כיום את הכלים המקצועיים, יחד עם המועצה לבנייה ירוקה והתאחדות בוני הארץ, לבחינת איכות קבלנים במסגרת מכרזים. אך עדיין מדובר במספר קטן של מזמיני עבודה בתחום הבנייה.

בנוסף, בחירה בזול ביותר היא האלטרנטיבה היקרה ביותר. מדינה, לרבות רשויות מקומיות, אינה יכולה להרשות זאת לעצמה וההסבר לכך פשוט. בניין הוא מוצר בעל אורך חיים של עשרות שנים ואף יותר. עלות תחזוקתו עולה לעתים פי כמה על עלות בנייתו. מחיר נמוך, אפילו ב–20% — פער אדיר בשלב המכרז — עלול לעלות פי כמה בעלות התחזוקה של המבנה או התשתית לאורך שנות תחזוקת הפרויקט. המדינה או הרשות, כמי שמתחזק את המבנה והתשתית, לא יכולים להתקשר עם קבלן משיקול קצר טווח של עלות נמוכה במכרז בלבד אלא חייבים לשקול עלויות תחזוקה הנגזרות מביצוע איכותי.

במצב הקיים כיום, מכרזי "הזול זוכה" ברשויות המקומיות מטילים את כשלי המכרז על משלמי המסים העתידיים. בעידן של פוליטיקה קצרת טווח חובה לדרוש ממקבלי ההחלטות שיקולים ארוכי טווח — זהו הדבר המקצועי, הנכון והזול לעשות.

הכותב הוא סמנכ"ל חברת הבנייה ינושבסקי הנדסה ובניין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות