ישראל מעודדת את העוני החרדי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ישראל מעודדת את העוני החרדי

המדינה משקיעה מיליארדים כדי לעודד שתי מגמות סותרות בחברה החרדית - יציאה לעבודה והישארות בישיבה

17תגובות
חרדי ברחוב בירושלים
ניר כפרי

דו"ח העוני ל–2016 מציג שוב את ישראל כשיאנית העוני של העולם המערבי. שלוש שנים אחרי שהממשלה החליטה על מהלכים שנועדו להצעיד את ישראל לשיעורי העוני הממוצעים במדינות OECD, לא זו בלבד שהמצב אינו משתפר, אלא שהוא מחמיר. ישראל נותרה המדינה בעלת שיעור העוני הגבוה ביותר ב–OECD, והשנייה בשיעורי העוני בקרב ילדים אחרי טורקיה.

הדו"ח אמנם מציג שיפור מסוים בחלק מהמדדים — הירידה המתמשכת בהיקף האבטלה והעלאת שכר המינימום צימצמו את העוני בקרב משפחות עובדות, והגדלת קצבאות הילדים וקצבאות הזקנה שיפרו את מצבם הכלכלי של רבים. ואולם בניגוד למגמות אלה, ניכרת עלייה בשיעור העוני במגזר החרדי — שהגיע ל–45.1% — והיא מאיינת את רוב ההישגים של 2017.

למרות השקעה ממשלתית עצומה בהכשרה מקצועית לחרדים, בעידוד לימודים אקדמאיים ובמתן הקלות מפליגות לקליטת חרדים בשירות המדינה — הנתונים מדברים בעד עצמם: גברים חרדים מעדיפים להישאר בישיבה ולא לצאת לשוק העבודה, ובכך סוללים את דרכן של משפחותיהם למעגל העוני.

הדו"ח מייחס את העלייה בעוני במגזר החרדי לתיקון סטטיסטי, לאחר ירידה משמעותית בעוני במגזר זה ב–2015. אבל האמת כנראה אחרת: הגידול בשיעורי העוני במגזר החרדי הוא תוצאה של החלטת הממשלה להגדיל את התמיכה בתלמידי ישיבות. ההסכמים הקואליציוניים שהביאו לתקציב הישיבות הגדול אי פעם — 1.22 מיליארד שקל — וסכומי העתק שהציבור החרדי מקבל כתמיכות ייחודיות וכהטבות מערכתיות, מושכים את הגברים החרדים החוצה ממעגל העבודה.

מיליוני השקלים שמשקיעה הממשלה בעידוד תעסוקת חרדים, במסלולים אקדמיים ייחודיים ואף בגיוס חרדים מתבטלים מול הגידול בתמיכות המותנות בלימודים בישיבה, ולנוכח הלחץ של המנהיגות החרדית נגד "החרדים החדשים" המשלבים אורח חיים חרדי בלימודים ועבודה.

במבט כולל, המדינה משקיעה בשנתיים האחרונות מיליארדים מכספי הציבור כדי לעודד שתי מגמות סותרות — יציאה לעבודה והישארות בישיבה. כשהשהות בישיבה כלכלית יותר, היא מנטרלת את האטרקטיביות המוגבלת ממילא של ההשקעות בעידוד יציאה לעבודה. בשנתיים האחרונות, הישיבות מנצחות בנוק־אאוט: מסקירה שפירסם משרד האוצר בספטמבר 2017, ניכר כי ב–2015–2013, שנות הקיצוץ בתמיכות לישיבות ולאברכים, חלה עלייה משמעותית בהיקף הגברים החרדים המועסקים — מ–45% ל–54%. בשנים אלה, שיעורי העוני בחברה החרדית ירדו. ואולם בשנתיים האחרונות ירד שיעור הגברים החרדים העובדים ב–3%, לכ–51%, ועם שינוי מגמת התעסוקה, העוני שב לעלות.

את שינוי המגמה אי־אפשר לנתק מתהליכים נוספים הפוגעים בהשתלבות החרדים בשוק העבודה. מצד אחד, יש מספר שיא של נשים חרדיות שמקבלות תארים אקדמיים. מצד שני, החינוך החרדי זוכה לאוטונומיה מוגברת, וגדל מספר התלמידים שאינם לומדים מקצועות ליבה. בלא לימודי ליבה ההשתלבות בשוק העבודה מוגבלת, והמאמצים המושקעים בהכשרה מגיעים מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי.

המספרים מספרים את כל הסיפור. המדינה משקיעה כ–70 מיליון שקל בשנה בעידוד תעסוקת חרדים, אבל במקביל הציבור מממן את הרחקתם ממעגל העבודה בסכומים גדולים עשרות מונים.

הממשלה יוצרת אבסורד עצום: השקעה של מיליארדים בהעמקת העוני. על האבסורד הזה חתומים בעיקר הפוליטיקאים החרדים, אך הפוליטיקאים החילונים שנותנים ידם וחותמים על פקודות התשלום הם שמאפשרים את התרחשותו. נותר רק לייחל לפוליטיקה שתציל את הציבור החרדי מפני מיטיביו בכנסת, חרדים וחילונים כאחד.

הכותב הוא עורך דין, סמנכ"ל ויועץ משפטי של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות