שיטת המדינה לצמצום פערים: החלשת הרשויות החזקות - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיטת המדינה לצמצום פערים: החלשת הרשויות החזקות

אם המדינה החליטה שאינה מעוניינת בקיום התיישבות בנגב, תתכבד נא ותאמר זאת בצורה ברורה והוגנת למי שנשלחו להחזיק את גבולותיה

מועצה אזורית רמת הנגב באזור מכתש רמון, היום
אליהו הרשקוביץ

בנובמבר ציינה מדינת ישראל 44 שנים למותו של דוד בן־גוריון. ממשלת ישראל הגיעה לאזכרה הממלכתית במדרשת בן־גוריון, נאומים נישאו ופוסטים פורסמו. בן־ גוריון היה הראשון ששם את ההתיישבות בנגב בספר דברי הימים של הציונות, כשאמר כי "בנגב ייבחן העם בישראל". אחריו באו שמעון פרס, אריאל שרון ושמוליק ריפמן, שכתבו פרקים מפוארים בפיתוח האזור. אך לצערי, 2018 יכולה להיות השנה שבה תתנתק ישראל מחזון בן־גוריון, ובמבחן הנגב — ניכשל.

אם ישראל מעוניינת שאזרחים יעברו לגור בפריפריה, הרשויות צריכות להיות חזקות ובעלות משאבים, ולספק לתושבים תנאים דומים לאלה שהיו מקבלים במרכז: מקומות עבודה מגוונים, ביטחון, חינוך איכותי וחיי חברה. אין חולק על כך שיש בישראל — ובנגב בפרט — רשויות חזקות יותר ופחות. אולם השיטה שמצאה מדינת ישראל לצמצום הפערים היא ייחודית: במקום לצמצם את הפער על ידי חיזוק החלשים — מחלישים את החזקים.

כך הפכו בשנים האחרונות תושבי המועצה האזורית רמת הנגב לפתרון המיידי, אם לא הבלעדי, לחיזוק רשויות מקומיות כירוחם, מצפה רמון, שגב שלום ונווה מדבר. בתחילה הועברו שטחים מניבי ארנונה, כמו עיר הבה"דים — שרמת הנגב יזמה והובילה את מעברה דרומה — לרשותה של ירוחם. בהמשך הגיעה ועדת רזין, שהעבירה עוד מהכנסות המועצה, לא לפני שקבעה כי כל החלטותיה מותנות בכך שהמועצה תמשיך ליהנות ממעמד של "עיר עולים", המחייב מתקני ממשלה בתשלום ארנונה מלא. אחר כך, בניגוד לקביעת ועדת רזין, בחוק ההסדרים של 2017 בוטל מעמד "עיר עולים" ונגרעה ארנונה בסכום של 36 מיליון שקל מתקציב המועצה, ובסך הכל נגרעו 290 מיליון שקל מכלל הרשויות בדרום. במקביל, המדינה מצמצמת את מענקי האיזון לרשויות החלשות, שבסוף נותרות באותו מצב.

על פי מחקר שערכה בשבועות האחרונים חברת דלויט, בעקבות הפגיעות החוזרות ונשנות בהכנסותיה, רמת הנגב תהפוך מרשות חזקה לרשות בסכנת קריסה תוך פחות משבע שנים, וזאת אף שמדובר ברשות יעילה לפי כל המדדים, הפועלת בפריפריה הרחוקה של מדינת ישראל.

רמת הנגב היא המועצה הגדולה בישראל, אלא ש–98% משטחה מוגדרים שטחי אש ושמורות טבע, ואינם יכולים לשמש להתיישבות, חקלאות, תעסוקה או תיירות. המרחק הגדול בין יישוביה, 23 ק"מ בממוצע, מחייב את המועצה להוצאות מוגדלות בסעיפים רבים — מהסעות תלמידים, פינוי אשפה ותחזוקת ביוב, ועד לביטחון באזור שבו דאעש יושב בצדו השני של הגבול. רמת הנגב לא שונה בכך ממועצות אזוריות אחרות, שמוצאות עצמן "מואשמות" בהכנסות גבוהות ללא בחינת ההוצאות הנדרשות כתוצאה מגודל היישובים ופיזורם. אפילו משרד הפנים עצמו מכיר בהפרשי ההוצאות, ולכן מענקי האיזון למועצות אזוריות גדולים ב–75% מאלו הניתנים לערים. במועצה גדולה ההוצאות לתושב מגיעות גם לפי שניים ויותר.

במקום לנצל את הביקוש של עשרות אלפי זוגות צעירים ולהגדיר מחדש את החזון לעתיד הנגב, ממשיכה המדינה להתייחס לאזור כאל חצר אחורית. במקום להגדיל את העוגה הדרומית — אם בתקציבים מיוחדים ואם בהקמת מיזמי תיירות, העתקת מפעלים מאזורי ביקוש לנגב, הקמת אזורי תעשייה ומסחר, ובניית מתקני טיפול באשפה וייצור אנרגיה — הרשויות השכנות נאלצות לריב על פירורי תקציב. דוגמה בולטת ליחס המדינה היא הפעלת מתקן חולות בעלות של 260 מיליון שקל בשנה, סכום שגבוה מתקציבי רמת הנגב ומצפה רמון ביחד.

אם המדינה החליטה שאינה מעוניינת בקיום התיישבות בנגב, תתכבד נא ותאמר זאת בצורה ברורה והוגנת למי שנשלחו להחזיק את גבולותיה. אבל הבלוף של "צמצום הפערים" צריך להיחשף: בשיטה של פגיעה ברשויות החזקות — הפערים מהמרכז רק גדלים.

הכותב הוא ראש המועצה האזורית רמת הנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות