אגרה אינה הדרך למניעה של תביעות סרק - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אגרה אינה הדרך למניעה של תביעות סרק

כאשר תובע ייצוגי יידרש להפנים את עלויות הצד שכנגד במסגרת פסיקת הוצאות, יוביל לצמצום מספרן שלבקשות הסרק.

תגובות
שרת המשפטים, איילת שקד
אוליבייה פיטוסי

ועדת החוקה של הכנסת אישרה באחרונה תיקון לחוק תובענות ייצוגיות, שלפיו תנאי להגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית יהיה תשלום אגרה. האגרה בעת הגשת תביעה לבית המשפט המחוזי תהיה 16 אלף שקל ותשולם בשתי פעימות.

בדברי ההסבר לתזכיר התיקון הוצגה תכלית כפולה לתיקון: כיסוי חלק מעלויות ההליך המשפטי, וצמצום מספר בקשות הסרק המוגשות לבית המשפט. לעניין כיסוי עלויות ההליך, הנימוק אינו משכנע.

תובענות ייצוגיות הן לרוב תובענות מורכבות המשלבות שאלות של משפט ועובדה, המצריכות חוות דעת מומחה. זהו הליך מורכב הכולל חקירות נגדיות של עדי הצדדים וכן מומחים מטעמם. תשלום של 16 אלף שקל בטל בשישים לעומת העלות הריאלית שההליך משית על מערכת המשפט.

התיקון נועד אם כן לצמצם את מספר בקשות הסרק המוגשות לבתי המשפט. אבל ספק רב אם מתקיים קשר רציונלי בין התיקון לבין תכליתו.

תביעות סרק הן תביעות המוגשות ללא בסיס משפטי איתן, כשלמגיש הבקשה אין כוונה אמיתית לנהל את ההליך, אלא בכוונתו לנהל משא ומתן מול המשיב כדי להגיע להסדר של הסתלקות מתוגמלת. ההיגיון הכלכלי מצד התאגיד הנתבע להגיע לפשרה ברור: עלות ניהול התובענה לרוב גבוהה משמעותית מסכום הפשרה המוצע.

בנוסף, מעבר לעלות הישירה, להמשך ניהול התובענה הייצוגית השלכות נוספות על ענייני החברה: היא נדרשת להציג את התובענה בפני משקיעים פוטנציאלים, רואי החשבון של החברה מבקשים דין וחשבון וכיו"ב. לתאגיד, שלרוב אינו מבקש לתקן את העולם אלא רק למקסם את רווחיו, עדיף מנקודת מבט כלכלית לשלם כדי להסיר את המטרד במקום לנהל את התובענה.

במרוצת השנים תופעת בקשות הסרק השתכללו במסגרת "מרוץ לתחתית". באחרונה נחשפתי לאחד משיאי התופעה, כשעורך דינו של מבקש בתובענה ייצוגית שיכלל את השיטה: במקום שיטרח להגיש בקשה, ואחר כך יידרש להגיש בקשת הסתלקות לבית המשפט, פנה אלי עורך הדין מראש, לפני שהוגשה הבקשה, וביקש את הסכמת הלקוח שאני מייצג לשלם כבר עכשיו ולחסוך את הצורך בפנייה לבית המשפט. יש כמובן צורך בעצירת בקשות סרק מסוג זה לבית המשפט, אבל חשוב יותר לבחון שאנו לא שופכים את התינוק עם המים.

בישראל, שבה לעתים קרובות קצרה ידו של הרגולטור מלהושיע, יש מקום לעודד אכיפה אזרחית בדמות תובענות ייצוגיות. הקושי הוא ליצור הבחנה בין בקשות מוצדקות, שאותן אנו כחברה רוצים לעודד, לבין בקשות סרק.

קביעת כלל גורף בשער הכניסה לטרקלין בית המשפט, בדמות אגרה, אינה מסייעת ביצירת ההבחנה בין הבקשות השונות, ועלולה לגזור לשבט את גורלן של תובענות נכונות ומוצדקות.

קשה לא לתהות אם במשטר של תשלום אגרה בהליך של בקשה לאישור תובענה כייצוגית, הייצוגית נגד תנובה בפרשת הסיליקון בחלב היתה מוגשת ומתבררת בבית המשפט.

הפתרונות לבעיית בקשות הסרק קיימים בשיטת המשפט, אבל אינם מיושמים די הצורך על ידי בתי המשפט. ראשית, בתי המשפט צריכים לצמצם את השימוש שנעשה בהודעות הסתלקות מתוגמלות, ולקבוע כללים נוקשים לאישורן בטווח הקצר.

מהלך זה עלול להוביל לתוצאה אבסורדית בה שני צדדים להליך נדרשים להמשיך לנהל את ההליך, אף שאינם מעוניינים לעשות זאת, אבל בטווח הארוך, מגמה זו תוביל בהכרח לצמצום הגשת בקשות הסרק.

הכלי היעיל ביותר להתמודד עם התופעה הוא כמובן הוצאות משפט. ככלל, בתי המשפט אינם פוסקים הוצאות ריאליות בהליכים משפטיים, כך שהצד שזכה בהליך יוצא בחסרון כיס. כמה פסקי דין של בית המשפט המחוזי ניסו לשנות מגמה זו בקשר עם תובענות ייצוגיות, אבל בשני מקרים בולטים בית המשפט העליון ביטל או צימצם משמעותית את סכום ההוצאות שנפסק.

שינוי מגמה זו, כשתובע ייצוגי יידרש להפנים את עלויות הצד שכנגד במסגרת פסיקת הוצאות, יוביל לצמצום מספרן שלבקשות הסרק.

לצד עיקרון זה, מובן כי לבית המשפט שמור שיקול דעת רחב, והוא יוכל לא לעשות כן במקרים שבהם התובענה הייצוגית היתה ראויה אבל לא עלה בידו של התובע להוכיח את תביעתו.

הכותב הוא שותף במחלקת הליטיגציה במשרד עורכי הדין תדמור ושות' פרופ' יובל לוי ושות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות