דרושה תוכנית מתאר ארצית לתעסוקה

המדינה צריכה לצמצם את התלות האזורית במעסיקים בודדים, ולהתנות תמריצים למעסיקים בפיתוח אזורי כולל

בועז גור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מפעל נגב קרמיקה בירוחם
מפעל נגב קרמיקה בירוחםצילום: אליהו הרשקוביץ

משבר טבע מלמד שוב את השיעור כי באזורים רבים מדי בפריפריה קיימת תלות משמעותית במעסיק בודד או במספר מצומצם של מעסיקים המשמשים כנקודת עוגן תעסוקתית. תלות זו יוצרת מצב שבו ברגע שיש משבר אצל מעסיק אחד, עשוי להתערער עולמו של יישוב שלם. כך היה עם מפעלי פרי גליל ונגב קרמיקה, וכך קורה כעת עם החשש המרחף מעל מפעלי טבע שמהווים כוח העסקה מרכזי בפריפריה.

ההשפעה של סגירת מפעל בפריפריה הרבה יותר נרחבת מהפיטורים עצמם, והיא משפיעה על שורה ארוכה של ספקי שירות באזור. המשמעויות של אירוע כזה הרסניות, שהרי חוסנה של מדינה נמדד גם ביכולתה לספק תעסוקה ראויה לאזרחיה, כזו שאינה תלויה בגורמים בודדים המחזיקים אזורים שלמים.

עידוד להקמת מקומות תעסוקה מתבצע כיום באמצעות שורה של הטבות המקנות עדיפות לאזורים המוגדרים אזור עדיפות לאומית. מתוקף השיטה, אזורים אלה לא אמורים להוכיח את עצמם. אדרבה, עליהם להיכשל ולהדגיש את תלותם במדינה. המדינה מצדה מעניקה הטבות מופלגות למעסיקים שמוכנים לכתת את רגליהם לאזורים נזקקים, ולו רק כדי להקים מרכזי תעסוקה, גם אם הם עושים זאת ללא תכנון והתאמה שלהם לאוכלוסייה. כך לא מתקיימת שום חשיבה לפיתוח והשקעה עתידית, וברגע שנגמרות הטבות המדינה, גם המפעלים אורזים את הפקלאות. מדובר למעשה בפלסטר לפריפריה במקום טיפול מעמיק כפי שנדרש.

תכנון תעסוקה נשען על מגוון תעסוקתי לא פחות מעל השקעה ויזמות. לא כולם מהנדסים ולא כולם עושים אקזיט. נהפוך הוא. תעסוקה בריאה מאפשרת לפתוח את הראש בגיל צעיר ולהיחשף למגוון תעסוקתי שמעניק את היכולת להתפרנס בכבוד. לעתים עלינו לעזוב את מקום המגורים בשביל עבודה, וזה טבעי והגיוני. מה שלא טבעי הוא שזו ברירת המחדל. זה התהליך שמחסל את החוסן החברתי מבפנים, מעמיק פערים, מנציח חלוקה חברתית ומוביל לשבירת האמון במערכת הממשלתית והציבורית.

המדינה צריכה לראות נגד עיניה את צמצום התלות האזורית במעסיקים בודדים והעצמת החוסן התעסוקתי של תושבי האזור. התמריצים למעסיקים חייבים להיות מותנים בפיתוח אזורי כולל, ביצירה של סביבת עבודה ראויה, אפשרויות מגורים ופתרונות תחבורתיים.

על המדינה להחליט כי בכוונתה להציג חזון ארצי לפיתוח תעסוקה. יוזמה כמו של ח"כ לשעבר, אראל מרגלית, יכולה להוות בסיס לקידום תוכנית מתאר כזו. מרגלית מגדיר שבעה אזורי פיתוח לאורך כל ישראל, תוך הבחנה בין אזור לאזור באשר לתעשייה המיועדת להקמה ופיתוח. במקום שכל אזור ועיר יגדירו לעצמם תוכניות שבמסגרתן יוקצו אזורים לתעסוקה, יש לבצע זאת כמהלך לאומי שיחבר בין הליכים תכנוניים לתהליכים כלכליים, מענקים והטבות, תהליכים חינוכיים והכשרת דור המועסקים הבא. אסור למדינה לברוח מאחריותה להבטיח רווחה כלכלית בכל חלקי הארץ, ועלינו להיות שם כל העת ולהזכיר לה חובה זו.

הכותב הוא חבר מועצת עיריית חיפה ועורך דין המתמחה במשפט ציבורי, רגולציה ומערכות תכנון ובנייה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker