אסור להחמיץ את הרפורמה בחשמל, היא תחסוך לנו מיליארדי שקלים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אסור להחמיץ את הרפורמה בחשמל, היא תחסוך לנו מיליארדי שקלים

עד כה, הממשלה היתה הגורם המרכזי לעיכובים ולא העובדים, שדווקא הבינו כי רפורמה בהסכמה עדיפה לחברה ולהם

3תגובות
עלות הפיצויים לעובדים מרגיזה, אך בטלה בשישים מול היתרונות
גיל אליהו

כבר קרוב ל–15 שנים שהעיתונים מלאים בכותרות על משאים ומתנים סוערים, דיונים על רפורמה במשק החשמל, עיצומים, איומים בשביתה, צווי בית משפט ועוד מיני מרעין בישין. אך רפורמה אין, השנים חולפות וכאילו דבר לא קורה.

ב–2008 התרחש הפספוס הראשון. היינו כפסע מהסכמה עם העובדים על מתווה לרפורמה מקיפה, והוא התפוצץ ברגע האחרון. על מה התפוצץ? על משכה של תקופת ביניים ליישום הרפורמה. האוצר טען בתוקף שתקופת הביניים צריכה להסתיים ב–2014, ואילו העובדים רצו שתימשך עד 2016. כיועץ מתווך מטעם הנהלת חברת החשמל באותה עת, עמדתי היתה שברפורמות ענקיות מסוג זה אין משמעות לשנה או שנתיים, ועל כן חשבתי אז — ואני עדיין מחזיק בדעתי — שהאוצר טעה באותה עת.

ב–2012 התרחש הפספוס השני, כשסגן שר האוצר, יצחק כהן, הוביל מתווה קצת שונה. גם בפעם הזו, פערים קטנים וקושי ממשלתי להתפשר הקשו על התקדמות במתווה, עד שהגיעה תקופת בחירות ועמה פספוס נוסף.

בניסיון השלישי כבר הגענו לסיכום. צוות שהובלתי הצליח להגיע לסיכום מפורט ב–2014, אך מחלוקת בין פקידים בכירים בממשלה מחד, וביקורת ציבורית מאידך, הובילו את שר האוצר דאז, יאיר לפיד, לא לאשר את ההסדר.

זהו תקציר הפרקים הקודמים, וכמי שהיה עד לכל הניסיונות, אני סבור שבכל המקרים עד כה הממשלה היתה הגורם המרכזי לפספוס ההזדמנויות ולא העובדים, שדווקא הבינו כי רפורמה בהסכמה עדיפה לחברה ולהם.

בימים אלה נראה כי הצדדים קרובים מאוד להסדר, אך שוב נשמעים קולות בצד הממשלתי שאולי כדאי לעצור גם הפעם.

מי שמכיר את תחום האנרגיה, יודע כי בשקט־בשקט מתרחשת רפורמה אמיתית הן במשק החשמל והן בחברת החשמל. זה שנים ארוכות שחברת החשמל כבר אינה מקימה תחנות כוח חדשות. כיום, למעלה משליש מהחשמל בישראל מיוצר על ידי המגזר הפרטי. יצרנים פרטיים כמו דליה אנרגיה, או.פי.סי ודוראד, וכן ייצור עצמי של מפעלי תעשייה גדולים ושל יצרני החשמל הנקי למיניהם, מחלישים את המונופול המוחלט של חברת החשמל.

במקביל, חברת החשמל מתייעלת. הרפורמה בחברות הממשלתיות הובילה בשנים האחרונות לניהול מצוין, להתחדשות ולחשיבה עסקית. מצבת כוח האדם בחברת החשמל הצטמצמה ביותר מאלף עובדים. החברה עברה מהפסד לרווח של למעלה ממיליארד שקל בשנה ודירוג החברה ואיתנותה הפיננסית עלו, וכל זאת למרות הירידה בהכנסות החברה בתקופה זו והכניסה המואצת של היצרנים הפרטיים לייצור החשמל.

אם הכל כל כך טוב, למה צריך רפורמה, ועוד כזו שבמהלכה מקבלים עובדי חברת החשמל תוספות פנסיוניות של מאות ואלפי שקלים לשכרם? בעיני, התשובה ברורה. הרפורמה שווה למשק הישראלי מיליארדי שקלים. אם מישהו היה מחשב את התועלת שהיתה למשק אם הרפורמה היתה חלה כבר ב–2008, התוצאה היתה מיליארדי שקלים רבים שהיו באים לידי ביטוי במחיר חשמל נמוך יותר, בחברת חשמל רזה ויעילה יותר ובהפחתת יוקר המחיה.

מרכיב מרכזי ברפורמה הוא הוצאת יחידת הניהול מחברת החשמל והקמת חברה ממשלתית נפרדת שאמורה לנהל את כל משק החשמל: להחליט מאיזה תחנת כוח לקנות חשמל, לקיים מכרזים בין היצרנים ולתכנן ולפקח על ההשקעות בייצור ובהולכה. זהו הכלי המרכזי ליצירת תחרות מלאה בייצור החשמל, שאם היה פועל בעשור החולף היינו חוסכים מיליארדי שקלים.

המרכיב המרכזי השני הוא הסדר נכסים ומכירת תחנות כוח לשוק הפרטי (רמת חובב, רדינג, אלון תבור, אשכול וחגית). מרכיב זה יחזק מאוד את האיתנות הפיננסית של חברת החשמל, יעזור במימון הסכמי הפרישה ויאיץ את יציאת חברת החשמל משוק הייצור התחרותי. גם כאן — מחיר הזמן כבד. דחיית המהלך כבר עלתה לנו מיליארדי שקלים.

המרכיב המרכזי השלישי הוא תוכנית ההתייעלות והשינויים בהסכם הקיבוצי שיאפשרו יותר גמישות ניהולית להנהלה. קרוב ל–3,000 עובדים יפרשו בהדרגה, המבנה הארגוני הארכאי של החברה ישתנה בהתאם למציאות החדשה, והחשוב מכל — יתווספו סמכויות ניהול טריוויאליות למנהלים. כיום נהנה הוועד מזכות וטו על כל מינוי של מנהל בדרג ביניים. אם עובד הואשם או אף הורשע בפלילים או בעבירת משמעת חמורה, לא ניתן לפטרו ללא הסכמת הוועד. בהסכם המסתמן יבוטל הווטו הזה. סוף־סוף יהיה ניתן לנהל את חברת החשמל.

מול היתרונות הברורים, יש לרפורמה שני מחירים מרכזיים. הראשון הוא עלות הפיצויים לעובדים החזקים במשק — דבר שמרגיז בעיקר לאור המשכורות הגבוהות של עובדי חברת החשמל, אך בטל בשישים מול יתרונות הרפורמה; השני, שהגיע באחרונה לכותרות, הוא שאם הרפורמה לא תצא עכשיו לפועל, בג״ץ עשוי לפסוק כי אסור לשבות נגד שינויים מבניים שמובילה המדינה, אלא במקרה שיש להם השלכות משמעותיות על עובדים. אכן, זהו עניין חשוב הדורש הסדרה, אך יתרונות הרפורמה גדולים ממנו. בנוסף, לא בטוח שהשערה זו תתממש, ואם הרפורמה תידחה בגללה, הממשלה תצא קירחת משני הצדדים. בכל מקרה, אם עמדת בג״ץ בנושא היא לטובת המדינה, היא עשויה להיות דומה בנקודת המבחן הבאה בנמלים, ברשות שדות התעופה או בכל שינוי מבני אחר.

הגיע הזמן לרפורמה. יתרונותיה עולים בהרבה על מעט חסרונותיה.

הכותב היה ראש רשות החברות הממשלתיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות