כולם מרוצים, חוץ מהמורים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולם מרוצים, חוץ מהמורים

אם שני השרים הרלוונטיים היו מתערבים במשא ומתן מוקדם יותר, ייתכן שגם השיבושים היו נעצרים והמורים היו מצליחים לחגוג את יום המורה בכיתות, ולא בבית

4תגובות
חדר מורים. למצולמת אין קשר לנאמר בכתבה
ניר שמול

באופן סמלי, אחרי חודשים של משא ומתן ארוך ומייגע, ההסכם על תוספות השכר למורי התיכונים הושג דווקא במהלך יום המורה — כחצי שעה לפני חצות. בסופו של דבר, נציגי ארגון המורים ומשרד האוצר הגיעו להסכמות בעלות של כ–600 מיליון שקל לשנה, ורוב דרישות הארגון התקבלו. אפילו הוחלט על הקדמת התשלום הראשון בתוספת השכר לחודש הבא, ועל חלוקת מענק חד־פעמי לכל המורים.

זהו הסכם טוב גם למשרד האוצר, ששאף גם הוא להיטיב עם המורים החדשים ולצמצם את פערי השכר בתחום ההוראה.

למרות זאת, כבר לאחר ההודעה על סיום השביתה בתיכונים התחילו להישמע דעות קשות של מורים על ההסכם שגובש. "מעט מדי ומאוחר מדי, חבל שהפקידים וארגוני המורים לא מספקים את הסחורה", "הסכם מגוחך, בזוי והזוי. בושה להריע להסכם כזה", "מגוחך ומעליב", "עבדו על המורים בעיניים", "ביזיון למעמד המורה" ו"הסכם מביש" — כתבו מורים בקבוצת פייסבוק של ארגון יציגים, המבקש להפוך לארגון מורים, שמטעמו נמסר גם ש"עובדי ההוראה לא יסלחו לארגון המורים על ההסכם. רן ארז מכר אותם במחירי סוף עונה, עם אפס תוצאות למורים הקיימים במערכת".

ייתכן שהפער הזה, בין ההסכמות על תוספות השכר המכובדות (1,000–1,900 שקל למורים צעירים וכ–900 שקל לשאר המורים — ללא שינוי בתנאי העבודה שלהם), לתחושות הקשות של המורים נובע מציפיות גבוהות שהתפתחו במהלך העיצומים שנקט ארגון המורים והחודשים הארוכים של המשא ומתן, מתוך הנחה שהממשלה תישבר ותציע סכומים גבוהים יותר. ואולם במשך רוב הזמן, העיצומים כמעט לא נגעו לתוספות עצמן אלא לאופן חלוקתן ולדרישות הקשורות לתנאי העבודה של המורים.

התקציב להסכם נקבע מראש על ידי משרד האוצר, בהתאם לתוספות השכר של כל העובדים במגזר הציבורי, וארגון המורים עשה ככל יכולתו כדי להגדיל את מסגרת התקציב ככל הניתן, ולנצל אותה עד תום כדי להיטיב עם המורים. הסכם השכר נחתם כל כמה שנים עם ארגוני המורים, כמו עם שאר הוועדים במגזר הציבורי, כאשר היה ידוע מראש שהוא יתמקד בתוספות שכר, ולא בתנאי עבודה אחרים של המורים. ייתכן שהתרעומת כלפי ההסכם היא המשך ישיר של הסכם השכר הקודם שעליו חתמו מורי התיכונים ב–2011 — שכלל תוספת שכר גדולות הרבה יותר, לצד שינוי משמעותי בתנאי העבודה שלהם והגדלת מכסת השעות שלהם.

כל האירועים האלה גרמו למורים להתלונן על מעמדם בציבור, ועל כך שהממשלה מזלזלת בהם. את ההוכחות לכך ניתן למצוא ביחס המקל לאלימות נגד מורים, בטעויות החוזרות ונשנות בחישוב שכרם ובעיכובים בתשלומי הגמולים שלהם הם זכאים — ועם העובדות האלה קשה להתווכח.

נראה כי בתקופת המשא ומתן הארוכה, המורים תיארו לעצמם ששר החינוך או שר האוצר יתערבו וינסו להגיע להסכם מיטיב יותר. בסופו של דבר, שר האוצר, משה כחלון, התערב במשבר רק אחרי תקופה ארוכה, ושר החינוך, נפתלי בנט, הטיל את רוב האחריות על המשא ומתן על מנכ"ל משרדו, שמואל אבואב, שליווה את התהליך מהרגע הראשון.

יכול להיות שאת התקציב לקיצורי החופשות בבתי הספר היסודיים ובגני הילדים היה אפשר לממש בחבילה שהיתה משפרת את תנאי העבודה היומיומיים של המורים, ולא קשורה לשכרם ומוצעת להם יחד עם הסכם השכר, כמו הפחתת הצפיפות בתיכונים ובניית פינות עבודה מאובזרות למורים בבתי הספר, או חלוקת מחשבים ניידים למורים — שכיום לא מקבלים אפילו מחשב בעבודה.

ייתכן שאם השרים הרלוונטיים היו מתערבים במשא ומתן מוקדם יותר, השיבושים והשביתות היו נעצרים וגם המורים היו מצליחים לחגוג את יום המורה בכיתות, ולא בבית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות