האם חברות הנשק מסוגלות לפקח על עצמן?

ב–2011 טיפלה היחידה לאכיפה ב-190 אירועים, ורק שלושה מהם — כ-1.5% — טופלו כתוצאה מיוזמתה

ליעד אורתר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רובה ישראלי בתערוכת נשק בהודו, 2012צילום: Mustafa Quraishi / AP/ מוסט
ליעד אורתר

התעשייה הביטחונית הישראלית היא אחת מהתעשיות הגדולות בכלכלה הישראלית. ברשימת מאה תאגידי הנשק הגדולים בעולם מצויות גם שלוש חברות ישראליות: אלביט, תעשייה אווירית ורפאל. ב–2015 הסתכם היקף היצוא המשותף של שלושתן ביותר מ–2 מיליארד דולר, וישראל עצמה מדורגת כיצואנית הנשק השישית בגודלה בעולם. במרשם היצוא הביטחוני של משרד הביטחון רשומות 1,006 חברות, 312 עוסקים עצמאיים ו–6,784 אישים. באגף הפיקוח על היצוא הביטחוני (אפ"י) אושרו כ–400 אלף רישיונות שיווק ויצוא לכ–130 מדינות יעד.

אל מול תעשייה אדירה זו עומד מערך אכיפה מדינתי קטן ביותר, המונה שני אנשים בלבד. ב–2011 כתב מבקר המדינה בדו"ח השנתי שלו כי "בעבר מנה תחום האכיפה באפ"י שלושה עובדים, ובעת הביקורת הוא מנה שני עובדים בלבד. זאת, אף שמאז חקיקת החוק עלו היקפי הפעילות של אפ"י".

עוד מצוין בדו"ח המבקר כי עיקר הפעילות מתמקדת בוועדות האכיפה, וכי ללא כוח אדם נוסף לא ניתן יהיה לבצע גם אכיפה יזומה. נדמה כי לאור היקף העסקה כה נמוך זה, נשענת המדינה על מערך של אכיפה עצמית (self–regulation).

בדיון שהתקיים בוועדה לביקורת המדינה בדצמבר 2013 סיכם ראש אפ"י לשעבר, מאיר שלי, את המצב במשפט אחד: "הפיקוח על היצוא הביטחוני הוא ברמה של ציות עצמי". דן הראל, מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, הוסיף כי: "על פי חוק המשרד מחייב את המפעלים הגדולים באחראי ציות. זה תפקיד שפועלים תחתיו אנשים שמוודאים שיש ציות, מגישים דו"חות. זה וולונטרי, אבל וולונטרי מחויב".

עוד חשף המבקר, כי התוצאה של חוסר פעילות אכיפה מדינתית באה לידי ביטוי בכך שמתוך כל האירועים שבהם טיפלה היחידה לאכיפה ב–2008–2010 בעקבות חשד לעברה על החוק, אף לא אחד מהם נבדק כתוצאה מפעילויות יזומה שלה. ב–2011 טיפלה היחידה לאכיפה ב-190 אירועים, ורק שלושה מהם (כ-1.5%) טופלו כתוצאה מאכיפה יזומה. כל היתר נבדקו בעקבות מידע שהגיע מגורמים שונים.

תמונת מצב זו ממחישה כי מדינת ישראל העבירה למעשה את אחריות האכיפה מידיה שלה לידי החברות. הדבר ממחיש את חשיבות גישת האחריות התאגידית, מכיוון שהיא הופכת להיות כלי עזר מוסרי חשוב ביותר בתהליכים של רגולציה עצמית. ייתכן שאין זה המצב האידיאלי וכי הציפייה היא שהמדינה תגביר באופן משמעותי את מאמצי האכיפה שלה — אך זהו המצב הנתון. רגולציה עצמית היא אחת מעקרונות המפתח בגישת האחריות התאגידית, ויש מקום להוסיף נדבך מרכזי אל תהליכי ההכשרה לקציני הציות התאגידיים. אולי, אם אלה יהיו מודעים להשלכות ההרסניות של תוצרי היצוא שלהם, הדבר יוכל לשנות במידת מה את אופן התנהלותם.

הכותב הוא ראש המכון לאחריות תאגידית, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker