העסקים הגדולים חושבים שאין להם אחריות חברתית? שינסו להסתדר לבד - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העסקים הגדולים חושבים שאין להם אחריות חברתית? שינסו להסתדר לבד

הציבור הרחב הוא שנושא לעתים בעלויות החיצוניות של התאגידים — ומאפשר בכך את רווחיהם הכספיים

2תגובות
רויטרס

בתקופה האחרונה אנו עדים להידיינות ערה מעל דפי עיתון זה באשר לתכליתו החברתית של התאגיד העסקי. מחד, טוענים המצדדים בגישת האחריות התאגידית וההשקעות האחראיות (עופר סיטבון, 17 באוקטובר; אירה פרידמן, 25 באוקטובר; ליעד אורתר, 25 באוקטובר; ונועם קציר, 22 בנובמבר) כי התאגיד העסקי הוא חלק מהמרקם החברתי הרחב ויש לו אחריות גם למתרחש שם. מנגד, פירסם ב–TheMarker ב–30 באוקטובר יו"ר קבוצת כלמוביל, ד"ר שמואל חרל"פ, מאמר ביקורתי תחת הכותרת: "הגיע הזמן להתחשבן עם הכלכלנים החברתיים".

במאמרו כותב חרל"פ: "האם יש לעסקים מחויבות חברתית? פה יש חדשות רעות וחדשות טובות. החדשות הרעות הן שהתאגיד מכיר רק שני סוגי יחסים: בעלות ויחסים חוזיים. יחסי בעלות מתקיימים בין בעלי המניות לתאגיד, ובעלי המניות הם בעלי התאגיד, בין שהם משקיעים פרטיים או מוסדיים. יחסים חוזיים מתקיימים בין התאגיד למועסקים, לספקים וללקוחות. לחברה, לקהילה ולסביבה אין יחסי בעלות וגם לא יחסים חוזיים עם התאגיד, ואין לו כל חובה משפטית כלפיהם".

אני מניח שאם רק יבחן חרל"פ את מכלול מערכות היחסים המתנהלות בקרב הארגון העסקי שבראשו הוא עומד, מהר מאוד הוא ימצא כי הוא רחב ומורכב הרבה יותר מאשר רק קלסר החוזים החתומים המצוי במשרדו.

מכיוון שבשיח מלומדים עסקינן, ברצוני לצטט בהקשר זה את פרופ' ידידיה שטרן, שהתראיין בנושא לתוכנית סדר יום ברשת ב' לפני יותר משנה ואמר כי "לצד בעלי המניות, לא מעליהם ולא מתחת להם, יש ספקים אחרים לתאגיד. אלה הם בראש ובראשונה העובדים, שמספקים עבודה; בנקים, שמספקים חוב; מנהלים, שמספקים שירותי ניהול; הציבור, שמספק לחברה את היכולת לסחור; והמדינה כולה, המספקת תשתיות. כל הקהלים האלה הם שחקנים במשחק מרובה משתתפים, וכל אחד מהם הוא שחקן וטו — בלעדיו אי־אפשר לשחק".

ברצוני לחזק את הדברים האלה של שטרן ולהוסיף כי פעילותו של תאגיד עסקי והשפעתו היא רחבה הרבה יותר מאשר רק על שני צדדי החוזה. במקרים רבים יש צדדים שלישיים שנפגעים מפעילותו העסקית של התאגיד — ופגיעה זו לא מוצאת את דרכה אל תוך ספרי הנהלת החשבונות הכספיים, המאזנים ודו"חות הרווח וההפסד. עלויות אלה מכונות על ידי הכלכלנים החברתיים עלויות חיצוניות (externalities), והן מוטלות במקרים רבים על הציבור הרחב באמצעות המנגנונים הממשלתיים השונים (ביטחון, בריאות, רווחה וכו'). ציבור זה, שלא קיבל את תגמולי הדיווידנד בעת חלוקת עוגת רווחי התאגיד, הוא זה שנושא בפועל את העלויות החיצוניות של התאגיד ומאפשרים את רווחיו הכספיים.

ובל נשכח לרגע בשיח הרחב הזה, כי התאגיד העסקי הוא ישות משפטית שהוקמה מלכתחילה על ידי המסגרת המדינתית, מתוך כוונה לשרת את תועלת הציבור. אז לפני שממשיך חרל"פ להשמיץ את הכלכלנים החברתיים, ייטיב אחד מבכירי המנהלים בישראל להביט סביבו ולבחון עם מי מכל הסובבים אותו הוא מנהל מערכת יחסים משפטית חוזית — ואם בסופו של דבר בניית יחסים של אמון, קשב והדדיות חשובים לא פחות מניסוח של עוד סעיף בחוזה.

הכותב הוא ראש המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות