המיזוג המתוכנן בין בנק מזרחי לאגוד - סטירת לחי לחוק הריכוזיות

במקום שמכירת האחזקות בבנק אגוד תנוצל לטובת פיזור גרעין השליטה, בנק ישראל מתעתד לעכב זאת

ירון זליכה
ירון זליכה
הפגנת עובדי בנק איגוד
הפגנת עובדי בנק אגודצילום: מגד גוזני
ירון זליכה
ירון זליכה

בקיץ 2011 פרצה מחאה חברתית יוצאת דופן בהיסטוריה של המשק והחברה הישראליים נגד המצב הכלכלי־חברתי בכלל, ונגד חוסר התחרותיות והריכוזיות המאיימים לשבש את הדמוקרטיה הישראלית בפרט.

לאחר פרוץ המחאה החברתית מצאה הוועדה להגברת התחרותיות במשק (ועדת הריכוזיות) כי אכן מספר מצומצם של אנשי עסקים שולט בשיעור ניכר של נכסים ריאליים ופיננסיים במשק. עוד מצאה הוועדה כי המבנה הריכוזי מעורר חשש לפגיעה באיתנות המערכת הפיננסית, לפגיעה בתחרות העסקית ואף לפגיעה בציבור החוסכים. בעקבות המלצות הוועדה, נחקק ב–2013 החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות.

לא מיותר לציין כי בעלי השליטה בבנק מזרחי טפחות הם שתי משפחות ההון מהחזקות בישראל. הראשונה, משפחת עופר, שולטת על מונופולים וחברות ריאליות מהגדולות במשק. הענף במשפחה המחזיק בבנק — בראשות ליאורה עופר — שולט בחברת מליסרון, אוליגופול קניונים עצום, המחזיק הלכה למעשה בלא מעט מונופולים אזוריים. עוצמתה של מליסרון תרמה רבות לחוסר התחרותיות בענף הקניונים, שהתאפיין בעלייה ניכרת בדמי השכירות בענף הקניונים ב–15 השנים האחרונות — באופן שהביא לפגיעה חמורה ביכולת התחרות של עסקים קטנים ובינוניים רבים.

השנייה, משפחת ורטהיים, בעלת השליטה בחברה המרכזית לייצור משקאות קלים (קוקה קולה ישראל) — אחד מחמשת המונופולים הגדולים בשוק המזון והמשקאות בישראל, שתרומתם לעליות מחירי המזון בישראל ידועה ומתועדת.

קשה לחשוב על דוגמאות חמורות יותר לריכוזיות, זו שנגדה יצא הציבור הישראלי בהמוניו לרחובות בקיץ 2011. ואכן, חוק הריכוזיות נועד לטפל בדיוק בבעלויות צולבות מסוג זה. אישור מיזוגו של בנק אגוד לתוך בנק מזרחי יהיה סטירת לחי פומבית לכנסת, וגם לציבור הישראלי ולמחאה החברתית של קיץ 2011.

בעקבות חוק הריכוזיות הונחו הרגולטורים כולם לשים לנגד עיניהם את שיקולי הריכוזיות. אישור מיזוג לבנק גדול, הנמצא בשליטת שתי משפחות הון מהבכירות בארץ, יהפוך את רוח המחוקק לאות מתה ויסב לאחור את התנופה להקטנת הריכוזיות.

בהקשר זה, חשוב לציין כי מדיניותו השגויה של בנק ישראל לרכז גרעיני שליטה בבנקים תרמה גם היא תרומה נכבדה להגדלת הריכוזיות. מדיניות זו עומדת בניגוד למדיניות המקובלת ברוב מדינות המערב, העוינת את קיומם של גרעיני שליטה בבנקים משמעותיים.

המציאות היכתה בפניו של בנק ישראל: טייקון אחר טייקון, בעל שליטה אחר בעל שליטה, נכשלו בפרמטרים המרכזיים וחטאו בריכוזיות, בהיעדר מקצועיות ובהתנהלות חסרת אחריות, ולעתים קרובות מדי בניהול קלוקל, בהקצאות אשראי מפוקפקות ובעוד שלל מרעין בישין.

בשנים האחרונות, בפרט לאור תיקון 13 לפקודת הבנקאות שהכנסת הואילה לחוקק (לכותב שורות אלה היה הכבוד להעבירו בכנסת במסגרת תפקידו כחשב הכללי במשרד האוצר), פוזרו גרעיני השליטה בבנק לאומי ובבנק דיסקונט. יש להעריך ולקוות כי בקרוב יתפזר גם גרעין השליטה בבנק הפועלים. והנה, תחת שרצונם של בעלי השליטה בבנק אגוד למכור את אחזקותיהם ינוצל לטובת פיזור גרעין השליטה, גם בבנק זה מתעתד בנק ישראל לעכב את התהליך הבלתי־נמנע של פיזור גרעיני השליטה, באמצעות אישור למיזוגו של הבנק עם בנק אחר.

הממשלה והכנסת חרתו על דגלם את הקטנת האי־שוויון במשק. מרבית האי־שוויון בחלוקת ההון נוצר כתוצאה מאפליה, מהיתרים, ממיסוי ומביורוקרטיה ממשלתית, ולא כתוצאה של צמיחת הון עקב הצלחות עסקיות. והנה לפנינו דוגמה נוספת בשידור חי: הצרכן הישראלי משווע להגדלת מספר המתחרים, ואילו בנק ישראל מבקש לתת אישור ביורוקרטי למיזוג, שהמניע העיקרי שלו הוא הצמחת רווחי הון של קרוב למיליארד שקל לבעלי הון מהצד המוכר ומהצד הרוכש.

רווחי ההון שיתקבלו ינבעו מתרגילים חשבונאיים ומהקטנת התחרות במערכת הבנקאות — והכל על חשבון הצרכן הישראלי ועל חשבון 1,200 עובדי בנק אגוד, שרובם יפוטרו בטווח הקצר, וכמעט כולם בטווח הארוך.

פרופ' זליכה הוא ראש בית הספר לראיית חשבון בקריה האקדמית אונו והיועץ הכלכלי של יו"ר ההסתדרות ושל ועד עובדי בנק אגוד

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ