לממשלה יש תפישה מיושנת לגבי שוויון - שפוגעת בנשים

אפליה תוצאתית היא מצב שבו יש תת־ייצוג לקבוצות מסוימות במקצוע, מגזר, משאבים או מוקדי כוח. אם לא יופנמו החסמים הייחודיים המונעים מנשים השתלבות באופן שוויוני בכלכלה, לא ניתן יהיה לפתור את הבעיה, בטח שלא בהמתנה שהשוק יתקן את עצמו

קרן גרינבלט
קרן גרינבלט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אישה מנהלת עסק
קרן גרינבלט
קרן גרינבלט

באחרונה פורסמו נתונים חדשים של משרד האוצר המראים כי רק 10% מהעסקים הנתמכים על ידי הקרן להלוואות בערבות מדינה הם עסקים בבעלות נשים. הנתונים האלה עקביים למדי: הנתון הקודם הצביע על 8% בלבד.

שוב מתגלה שכספי ציבור מוצאים את דרכם בעיקר לשימושם והנאתם של גברים. אמנם יש פחות עסקים בבעלות נשים מעסקים בבעלות גברים (הנתונים נעים בין 14% ל–22%, לפי אופן המדידה), אבל שיעורי התמיכה נמוכים משיעורן של הנשים במגזר העסקי.

מדוע קיים הפער הזה? בסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים אמרו כי "בימים אלה נבחנים החסמים המונעים מנשים לפתוח ולנהל מספר רב יותר של עסקים בהיקף גדול, בדגש על ביקוש נמוך לקבלת הלוואות". זאת, אף שהסוכנות קיבלה לידיה כבר לפני כשנה דו"ח של מרכז אדוה, קואליציית שותפוֹת ותנועת אחותי, שניתח חסמים אלה בסקירה משווה ומהניסיון בשטח.

הסוכנות גם הוזמנה לשולחן עגול בנושא ולהשקת השדולה לנשים ועסקים בכנסת. בפגישה עמה, נציגיה הבהירו שהסוכנות אינה רואה כל צורך להעניק יחס מיוחד לנשים. "זה הופך אותן לקורבנות", אמר רן קויתי, ראש הסוכנות, תוך סירוב עקבי להקשיב לחוות דעת מקצועית ומבוססת מחקר.

אפליה תוצאתית היא מצב שבו יש תת־ייצוג לקבוצות מסוימות במקצוע, מגזר, משאבים או מוקדי כוח. המלצותינו לאורך כל הדרך מתבססות על תובנות המוסכמות בכל העולם: אם לא יופנמו החסמים הייחודיים המונעים מנשים השתלבות באופן שוויוני בכלכלה, לא ניתן יהיה לפתור את הבעיה, בטח שלא בהמתנה שהשוק יתקן את עצמו.

עיוורון למגדר נשמע לרבים כמו גישה שוויונית: נסייע לכל מי שזקוק לעזרה, נקבל לעבודה את מי שהכי מוכשר, נעניק הזדמנויות לכל מי שמגיע. אלא שהנחת היסוד הסמויה בגישה זו היא שנשים, וכמוהן מיעוטים מודרים נוספים, אינם משתלבים בזירה מסוימת פשוט כי הם מוכשרים לכך פחות. אם 86% מהעסקים בישראל הם בבעלות גברים, כנראה נשים אינן רוצות או אינן יכולות לנהל עסק, יאמרו העיוורים למגדר.

אך הניסיון בשטח (כמו גם האקדמיה, המדע והמחקר) מראה כי נשים כמובן רוצות וגם יכולות. יש הגבלות וחסמים — אך עם רובם יש מה לעשות. אפשר להנגיש חומרים ומידע בלשון אישה ובשפות המגזרים המודרים בישראל; לקיים הכשרות וליווי לקבוצות נשים בלבד; לדאוג להקים רשתות מקצועיות לבעלות עסקים באזורים גיאוגרפיים או בתחומי עיסוק מסוימים; לבחון פרקטיקות ומדיניות מתוך ראייה מגדרית; ולפלח נתונים ולבצע סקרים ומחקרים שיגדילו את ההבנה של הדרכים היעילות ביותר לשפר את המספרים. בעיקר, אפשר להקים גוף בעל ידע ומומחיות שינהל ויוביל את המאמצים האלה, כזה שיטמיע חשיבה מגדרית בכל פעולת מדיניות ובכל חלוקת משאבי ציבור. גוף כזה יוביל לכך שתהיה עלייה במספר עסקי הנשים, וגם ביכולתם לשרוד ולהצליח. האפליה תצטמצם תוך כמה שנים, כפי שקרה בארה"ב ובאירופה כשהושקעו בכך מאמצים מכוונים.

מובן שכשמסרבים לראות שקיימים חסמים ייחודיים, מסרבים לקרוא את הדו"חות של הגופים המתמחים בנושא ולהגיע לאירועי מדיניות העוסקים בו ומתעקשים לנקוט גישה עיוורת למגדר מתוך תפישת שוויון שטוחה ופורמליסטית — לא תהיה שום התקדמות. וכך מחצית מבעלות העסקים בישראל ימשיכו להרוויח מהם שכר מינימום או פחות.

עו"ד גרינבלט היא מנכ"לית קואליציית שותפות — ארגוני נשים לצדק כלכלי

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker