רוצים כלכלה חופשית? אשרו את עסקת מזרחי-אגוד

מזה עשרות שנים במגזר הבנקים בישראל קיימים מתחרים רבים, ועדיין השוק נשלט באופן מובהק על ידי שני הבנקים הגדולים: הפועלים ולאומי ■ בנק אגוד נותר בנק קטן שהשפעתו על קיומה של התחרות ועוצמתה שולית

אורי יוגב
אורי יוגב
בנק אגוד
סניף בנק אגודצילום: שי אפשטיין
אורי יוגב
אורי יוגב

מאז נחתמה עסקת המיזוג של בנק אגוד ומזרחי-טפחות, נשמעים קולות רמים של מתנגדים. בין היתר הם מלינים על "פגיעה קשה בתחרות בין הבנקים", "התעשרות צפויה של טייקונים" - ו"עלייה נוספת במחיר של עלות השירותים הבנקאיים לכולנו".

על פניו, הטענות הללו "עושות שכל", כי לכאורה הקטנת מספר המתחרים בשוק כלשהו תגרום להיווצרות גופים גדולים יותר, שיתחרו ביניהם בעוצמה נמוכה יותר, ויביאו לתוצאה המצופה של העלאת עמלות וריביות. במבט מעמיק יותר, ניתן לומר שמדובר בטענות שטחיות, שלא לומר רדודות, שמבטאות אי הבנה אמיתית של השוק.

ברור לכל שתחרות בריאה מאתגרת חברות וגורמת להן להיות יעילות יותר, להילחם על הלקוח, להעלות עבורו את רמת השירות ולהעניק לו מחירים נוחים יותר, כדי שיישאר לקוח נאמן ומרוצה. ואולם ההנחה ש"ככל שיש יותר מתחרים יש יותר תחרות", פשוט אינה נכונה.

לפני שנים כיהנתי כמנכ"ל בזק בינלאומי. ביוזמת המדינה נפתחה תחרות בשוק השיחות הבינלאומיות, ושני מתחרים חדשים עלו למגרש: ברק וקווי זהב. השחקנים החדשים יצרו תחרות סוערת ובריאה והמחירים ירדו בשיעור ניכר, למרות שבתחום היו "רק" שלושה שחקנים. לימים, התחרות התמתנה, נוספו מתחרים, ואולם כניסתם של אלה לא תרמה להוזלה נוספת של המחירים, או לשיפור השירות.

מזה עשרות שנים במגזר הבנקים בישראל קיימים מתחרים רבים, ועדיין השוק נשלט באופן מובהק על ידי שני הבנקים הגדולים: הפועלים ולאומי. עם השנים הצטמצם מספר השחקנים בתחום, כשהבינלאומי השתלט על אוצר החייל, מסד ופאג"י; מזרחי-טפחות על יהב; דיסקונט על מרכנתיל; וקטנים אחרים נבלעו באחת מחמש קבוצות הבנקאות שנוצרו כאן.

עם זאת, התחרות דווקא התחזקה. הבנקים הבינוניים, ומזרחי-טפחות בראשם, התחזקו, אך חשוב מכך, התפתחות שוק האג"ח הקונצרניות (בזכות מהלכי מדיניות אגרסיביים שהובלנו ב-2005-2003) עם הלאמת קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, והצמצום הדרמטי של האג"ח הייעודיות, כמו גם יישום המלצות ועדת בכר, הובילו לתחרות חזקה ואפקטיבית במגזר הלווים הגדולים.

המסקנה ברורה ופשוטה: בשווקים מסוימים, דוגמת שוק הבנקאות, יש משמעות רבה וגדולה יותר לצעדי מדיניות ורגולציה מאשר למספר המתחרים.

הבנקאות המסורתית תמשיך להשתנות

בנק אגוד, כמו בנק ירושלים ואחרים, נותרו בנקים קטנים מחוץ לחמש קבוצות הבנקאות, שהשפעתם על קיומה של התחרות ועוצמתה שולית עד בלתי קיימת. בהקשר הזה אציין שהטיעון שלפיו הבנק הממוזג יחזיק כ-44% משוק המשכנתאות, כאשר מזרחי-טפחות לבדו מהווה כיום כ-40% מהשוק, הוא מגוחך ופופוליסטי. זה קצת דומה לאמירה שבישראל ובסין יחדיו חיים מיליארד וחצי תושבים. גם הטענה שלפיה אסור לאשר את המיזוג רק מכיוון שהוא יעשיר את קופתן של משפחות בעלי העניין, בשעה שאנחנו, הציבור, באמצעות הגופים המוסדיים, מחזיקים קרוב ל-70% מהבעלות, היא קנטרנית בעיני.

חשוב להבין, מערכת הבנקאות כולה עוברת תהליך שינוי עצום המחייב התייעלות דרמטית בין כה וכה, בשל המהפכה הטכנולוגית-דיגיטלית שגורמת, ותמשיך לגרום, לכל הבנקאות המסורתית להשתנות מאוד או להיעלם. בנסיבות כאלה חייבים לאפשר ולא להפריע לתהליכים עסקים טבעיים לקרות, ולמקד את המאמץ בהגברת היעילות והתחרותיות ובמעבר לדיגיטציה ולקדמה.

לאור אלה, אישור עסקת מזרחי-אגוד הוא צעד שדווקא יחזק את התחרות ויתרום לטובת הצרכן. חיזוקו של שחקן שכבר היום ממוצב כחזק, יעיל ותחרותי טוב לתחרות, ולצד זאת על הרגולטור להמשיך לנקוט בהסרת חסמים, מתן הקלות להקמת בנקים חדשים מבוססי אינטרנט, ויצירת מהלכים לעידוד התחרות על ידי הסרת חסמי מעבר, שקיפות וכד'. זו הדרך והמדיניות המתבקשת להגברת התחרות במגזר הבנקאות.

תנו לכלכלה החופשית לפעול. אם בעלי אגוד רוצים למכור את הבנק ומי שמוכן לשלם את המחיר הגבוה ביותר הוא מזרחי-טפחות, אז אין צורך בסיבה יוצאת דופן כדי לאפשר זאת. אנחנו מדינה מפותחת ומצליחה בזכות מגזר עסקי שפועל לפי כללי כלכלה המאפשרים למצליח להרוויח, ואני משוכנע שהפיקוח על הבנקים ורשות ההגבלים העסקיים מבינים זאת ויאשרו את העסקה.

הכותב כיהן כמנהל רשות החברות הממשלתיות, כממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר וכיו"ר הוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ