ההחלטה התקדימית שקבעה את דינה של שליטה שהתפוגגה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההחלטה התקדימית שקבעה את דינה של שליטה שהתפוגגה

השופטת רות רונן קבעה עיקרון לגבי מצבו של הסכם עם בעל השליטה בחברה שחדל משליטתו, בעת שמגיע המועד לאישור מחדש של ההסכם

3תגובות
השופטת רות רונן
דוברות הקריה האקד

תיקון 16 לחוק החברות דורש כי הסכם למתן שירותים של בעל שליטה לחברה הציבורית שבשליטתו יובא לאישור מחדש מדי שלוש שנים. האישור המקורי להסכם וגם האישור המחודש הוא אישור "משולש" - שגולת הכותרת שלו היא אישור רוב מקרב בעלי מניות המיעוט באסיפה הכללית, לאחר אישור ועדת הביקורת והדירקטוריון. ואולם מה דינו של ההסכם אם בעל השליטה חדל משליטתו בהגיע המועד לאישור מחדש?

שאלה תקדימית זו, שאין לה תשובה מפורשת בחוק, הוכרעה באחרונה על ידי השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניין חברת ק.ר.נ.א. נגד סלע קפיטל. השופטת אישרה בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם חברת הנדל"ן המניב סלע קפיטל, שעסקה בתוקפו של הסכם ניהול עם בעל השליטה בחברה, בגובה עשרות מיליוני שקלים, שלא הובא לאישור מחודש באישור משולש.

כפי שנראה מיד, אני מסכים עם עמדתה העקרונית של השופטת, ולפיה יש לאשר מחדש את ההסכם למרות השינוי שחל בשליטה בחברה - אחרת ההסכם יפקע. ואולם בכל הנוגע לדרך שבה יש לאשר מחדש את ההסכם, אני סבור כי לא נדרש אישור משולש, ובפרט לא נדרש אישור של האסיפה הכללית. בכך אני כנראה מקל לעומת עמדתה של השופטת - אף שסוגיה זו לא עלתה במפורש בדיון.

השופטת קבעה כי גם אם בעל השליטה אינו שולט עוד בחברה, על ההסכם עמו לקבל אישור מחודש על פי תיקון 16 לחוק החברות. השופטת הסבירה כי מטרת הדרישה שבעלי מניות מן המיעוט יאשרו הסכמים עם בעל שליטה מדי כמה שנים היא "לוודא כי הוא עולה בקנה אחד עם טובת החברה גם לנוכח שינוי הזמנים והנסיבות". מעורבות בעל השליטה בכריתת ההסכם הישן היא שמעוררת כיום דאגה לפי השופטת, ועל כן אין מזור בכך ששליטתו כבר פגה.

אני שותף לקביעה כי יש להתמקד בשאלת השליטה במועד כריתת ההסכם, ומכאן שיש בעיקרון לדרוש אישור כעבור שלוש שנים - גם אם פסקה השליטה. ואולם, לשיטתי, במועד החידוש כבר אין צורך באישור משולש, ובפרט אין צורך באישור האסיפה הכללית, בהינתן שכבר אין בחברה בעל שליטה.

כאשר פסקה שליטתו של בעל השליטה, ממילא, גם אם לא יתקבל האישור המשולש, אין דבר המונע מהחברה לחזור ולכרות את ההסכם הישן כהסכם חדש - הפעם ללא אישור משולש הנדרש לעסקה עם בעל שליטה (שהרי אין עוד בעל שליטה בחברה). על פי אותו היגיון, האישור המחודש להסכם הקיים (לאחר התפוגגות השליטה), אינו חייב לשיטתי להיות אישור משולש וניתן להסתפק באישור ועדת הביקורת והדירקטוריון של החברה.

המחוקק לא הביא בחשבון אפשרות להתפוגגות השליטה, אבל את שהחסיר המחוקק ניתן לשקול לעשות בדרך של פרשנות. כפי שהטעימה השופטת בהמשך החלטתה: "ככלל, אם דירקטוריון החברה אינו נגוע בניגוד עניינים, הכרעה שלו בנושאים שבסמכותו היא כזאת שהמחוקק היה סבור כי היא עדיפה - מאחר שהדירקטוריון הוא גוף מקצועי שתפקידו הוא ללמוד את הנושאים שבהם עליו להכריע ולהבין בהם.

"רק באותם מקרים שבהם 'לא ניתן לסמוך' על שיקול דעתו של הדירקטוריון, יש הצדקה להעביר את ההכרעה לידי האסיפה הכללית". דברים אלה נכונים, לשיטתי, גם בנוגע לאישור מחדש של ההסכם לאחר התפוגגות השליטה.

פרופ' חנס הוא דקאן הפקולטה למשפטים על שם בוכמן באוניברסיטת תל אביב, ומומחה לדיני חברות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות