תוכנית חיסכון לכל ילד אינה מספיקה

הסכומים הצפויים להצטבר בתוכנית חיסכון לכל ילד לא יספיקו כדי ליצור שינוי בנגישות להשכלה גבוהה

יוליה מרוז
יוליה מרוז
משה כחלון
משה כחלון, שר האוצרצילום: עופר וקנין
יוליה מרוז
יוליה מרוז

שנת הלימודים האקדמית נפתחה באחרונה, ויותר מ–300 אלף סטודנטים התיישבו על ספסלי הלימודים. נהוג לומר שידע הוא כוח, ואכן — מחקרים רבים הראו כי השכלה היא מפתח להצלחה, וכי קיים קשר הדוק בין רמת ההשכלה לבין ההכנסה.

מרבית המשפחות בישראל מעודדות את ילדיהן ללמוד, מתוך הבנה שלימודים אקדמיים יעלו משמעותית את סיכויי ההצלחה שלהם. גם המדינה מעודדת לימודים גבוהים, כשהיא מסבסדת חלק מהמוסדות האקדמיים — מתוך הבנה שבעלי השכלה גבוהה יוכלו לקדם את התעשייה בישראל ובכך לתרום לחברה כולה. עם זאת, נדמה שהיוזמות שנקטה המדינה עד כה בנושא אינן פותרות את הבעיה האמיתית: מחירם הגבוה של הלימודים האקדמיים בישראל והקושי של הסטודנטים לממנם.

לפני פחות משנה יצאה לדרך תוכנית חיסכון לכל ילד, שבה מפקיד המוסד לביטוח לאומי 50 שקל מדי חודש בחיסכון בנקאי או בקופת גמל להשקעה על שם הילד, וההורים שבחרו בכך משווים את ההשקעה החודשית של המדינה ומוסיפים מכיסם 50 שקל מדי חודש לחיסכון ארוך טווח. מטרת התוכנית היתה לצמצם את הפערים בחברה ולאפשר גם למי שלא נולד לבני עשירים להתחיל את חייהם הבוגרים עם מקדמה משמעותית. זו תוכנית חשובה ונכונה שעתידה לסייע בהשגת שוויון. עם זאת, מי שירצה לנצל את התוכנית למטרת לימודים אקדמיים יבין כי הסכום בידיו אינו מספיק לכך.

החיסכון הצפוי במסלול הבינוני (תשואה שנתית של 6%) יניב אחרי 21 שנים סכום של כ–22,590 שקל, בהפקדה חודשית של 50 שקל. נשמע הרבה? תחשבו שוב. לפי הערכות, סטודנט הלומד באוניברסיטה יוציא במהלך התואר הראשון לפחות 180 אלף שקל. המחיר עולה אם הוא לומד במכללה ציבורית, ועלול אף להיות כפול במכללות פרטיות. ויש גם הוצאות נלוות רבות: הסטודנט הממוצע יוציא סכומים גדולים גם על שכר דירה, חשבונות, תחבורה ושיעורים פרטיים.

השורה התחתונה ברורה: הסכום המתקבל מתוכנית חיסכון לכל ילד אינו מאפשר כל שינוי בנגישות הציבור להשכלה גבוהה. התוצאה היא שסטודנטים רבים נסמכים על משפחתם או על הלוואות למימון לימודיהם. מיעוטם מתקיים באמצעות מלגות וקרנות, ויש רבים שפשוט מוותרים על הלימודים בשל המחירים הגבוהים.

אפשר גם אחרת. עד 2005, אפיק החיסכון הפופולרי בקרב הורים היה פתיחת קופת גמל עבור הילד אחרי הלידה. באפיק זה היו מפקידים סכום חודשי, ואת הכסף ניתן היה למשוך לאחר 15 שנים. קופות הגמל היטיבו עם החוסכים באמצעות ריבית אטרקטיבית והטבות מס, וכך חסכו ההורים סכום משמעותי לילדיהם. תקופת החיסכון הממוצעת באפיק זה היתה 21 שנה, ובמקרים רבים הסכום שנצבר איפשר לממן לימודים.

אין צורך להמציא את הגלגל מחדש — על המדינה ליצור מסלול חיסכון ייעודי פטור ממס, כפי שהיה בעבר, שתכליתו היא חיסכון עבור ילדינו. חיסכון כזה יעודד הורים לחסוך עבור ילדיהם מראשית חייהם, ויאפשר לרבים לממש את הפוטנציאל שלהם ולהגשים את החלום הסטודנטיאלי.

הכותבת היא מנכ"לית איגוד בתי השקעות

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ