ישראל נכשלת במאבק הביורוקרטי

כדי לזנק בדירוג מדד קלות העסקים, יש לעבור לדיווח ממוחשב, להגביר את השקיפות ולפשט תהליכים באמצעים טכנולוגיים

דפנה אבירם ניצן
דפנה אבירם ניצן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
לאנשים כבר אין אנרגיה לכתוב מכתבים בעלי משמעות. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: יעל אנגלהרט

באחרונה התבשרנו על הידרדרות נוספת במיקומה הבינלאומי של ישראל במדד קלות עשיית העסקים של הבנק העולמי (Doing Business). מדד זה, המשמש אינדיקטור מרכזי עבור חברות ברחבי העולם בבואן לבחור היכן להשקיע, בוחן את קלות עשיית העסקים בכל מדינה על פי כמה קריטריונים, בהם: מספר התהליכים הנדרשים, משך הזמן לכל הליך, עלות עשיית העסקים ואיכות הרגולציה.

שיפור מיקומנו במדד הוא בעל חשיבות אסטרטגית, לא רק בהיבט הכלכלי, אלא גם בהיבט החברתי והערכי. בעוד התרומה הכלכלית מתבטאת בשיפור מעמדנו הבינלאומי, במשיכת משקיעים ובהעלאת פריון העבודה; הרי שהתועלות החברתיות והערכיות שנגזרות מהקטנת הנטל הביורוקרטי יבואו לידי ביטוי בהגדלת השקיפות ושוויון ההזדמנויות לעצמאים ולבעלי העסקים הקטנים והבינוניים. אלה, מתקשים להתמודד מול סבך הביורוקרטיה בשל היעדר אמצעים, ידע, נגישות וקשרים. יתרה מכך, הקטנת הנטל הביורוקרטי מפחיתה את הצורך ב"מאכערים" ומקטינה גם את התמריצים וההזדמנויות לנהוג בשחיתות.

לכאורה, דירוג ישראל במדד לא רע, מקום 54 מתוך 190 מדינות מציב אותנו בשליש העליון. ואולם בהשוואה למדינות המפותחות (מדינות OECD) אנו נמצאים במקום החמישי מהסוף.

מה שמטריד עוד יותר הוא מגמת הירידה העקבית בעשור החולף במיקומנו היחסי, שהתעצמה משמעותית בחמש השנים האחרונות. אם ב–2007–2012 ירדה ישראל עשרה מקומות בדירוג, מ–26 ל–36; הרי שמ–2012 ועד היום הידרדרה ישראל ב–18 מקומות, למקום 54. דווקא בשנים האחרונות, שבהן הממשלה שמה לה כיעד להקטין את הנטל הביורוקרטי והרגולטורי, הקימה את האגף לטיוב רגולציה במשרד ראש הממשלה, וקבעה יעד כמותי להפחתת עלויות הבירוקרטיה ב–25%, התעצמה ההידרדרות. זהו פרדוקס המחייב בחינה מחדש של כיווני הפעולה.

חשוב שלא נרפה את ידיהם של מובילי התהליך בממשלה, שכן הסיבה לירידה המתמשכת בדירוג של ישראל, אינה נעוצה בהכבדת הנטל, אלא בשיפור מהיר יותר של המדינות המתחרות בנו בעולם. דוגמה מצוינת לכך עולה מניתוח מצבנו בהתייחס לפתיחת עסק חדש בישראל: אף כי בעשור האחרון הופחתו הפרוצדורות בתחום ב–20%, קוצר משך הזמן ב–65% וקטנו עלויות פתיחת העסק ב–27%, הידרדרנו בפרמטר של מדד פתיחת עסק מהמקום ה–17 ב–2008 ל–37 כיום. במדד המשנה לתחום הסחר הבינלאומי, למרות הפחתה משמעותית בעלויות ובלוחות הזמנים, הידרדרנו מהמקום השמיני לפני עשור ל–60 כיום.

כדי להשיג שיפור משמעותי בדירוג יש ללמוד מניסיונן של אותן מדינות שהצליחו לבצע קפיצת מדרגה ומאלה שמובילות את הדירוג. ניתוח עומק של רכיבי המדד שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה ממחיש כיצד ניתן להשיג זינוק של 16 מקומות, אם ניישר קו מול ממוצע OECD בשני פרמטרים: מספר ההליכים ומשך הזמן, ביחס לארבעה תחומים: היתרי בנייה, חיבור לחשמל, רישום נכס ותשלום מסים.

מדובר בצעדים פשוטים יחסית ליישום, שלרוב אינם מחייבים שינויי חקיקה. בכדי ליישמם, יש לעבור לדיווח ממוחשב, להגביר את השקיפות ולפשט תהליכים באמצעים טכנולוגיים. בנוסף, יש ליישם שיטות מתקדמות לאכיפה ושימוש בכלים מתחום הכלכלה התנהגותית, המקובלים כיום ברחבי העולם. אלה נמצאו אפקטיביים לטיוב עבודת הממשל ולשיפור יחסי הגומלין בין הממשלה לאזרח ולמגזר העסקי.

את תמרור האזהרה שהניף לפנינו הבנק העולמי יש להפוך להזדמנות. זה הזמן לקבוע יעדים ברורים ומדידים, שהשגתם תביא לקפיצת מדרגה במדד, וליצירת סביבה עסקית תומכת צמיחה לעסקים הקטנים והבינוניים בישראל.

הכותבת היא מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker