תכנון מס אינו פעולה תמימה - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תכנון מס אינו פעולה תמימה

המניע בפתיחת חשבון במקלט מס אינו רק המיסוי, אלא הסודיות שמאפשרת להסתיר פעילות פלילית

4תגובות
איסלנד הפגנה מקלט מס
רויטרס

הדלפת מסמכי פרדייז, שנחשפה ב–5 בנובמבר על ידי קונסורציום העיתונאים הבינלאומי, הדגישה שוב את כישלון המדינות בהתמודדות עם תופעת ההתחמקות ממס. לפי מחקר שפורסם השנה על ידי ארגון Tax Justice Network, ממשלות העולם מפסידות כ–500 מיליארד דולר בשנה כתוצאה מהימנעות ממס של תאגידים בינלאומיים. כ–200 מיליארד דולר נוספים נעלמים מדי שנה כתוצאה מהעלמת מס על ידי יחידים.

ההדלפה של מסמכי פרדייז היא ככל הנראה הגדולה בתולדות הסודיות הפיננסית, והיא גם ראיה נוספת לכך שאין מדובר בפעילות שולית, אלא בסוגיה גלובלית ומערכתית. זו תופעה שתוצאתה היא דלדול קופת המדינה, תוך פגיעה במערכות הבריאות והחינוך והנצחת האי־שוויון. שוב ושוב אנו עדים לאופן שבו תאגידים גדולים ואליטות עשירות משתמשים במבנים מסועפים של ישויות משפטיות הרשומות במקלטי מס, כדי להסתיר את נכסיהם או את העסקות שבהן היו מעורבים.

לאור ממדי התופעה והשלכותיה, מפתיע ואף מקומם לראות כי כלי התקשורת מדווחים פעם אחר פעם שאין בהדלפות אלה כדי להצביע על פעולה לא חוקית. יש להניח כי אחת הסיבות לכך שעיתונאים בוחרים בקו זה היא החשש שמא יינקטו נגדם הליכים משפטיים על ידי אוליגרכים או תאגידי ענק ששמם נזכר בכתבות. ניתן להבין זאת, והיו דברים מעולם, אבל קביעה זו מטעה את הציבור והופכת את הפעילות לעניין מוסרי בלבד, שלגביו כל אחד רשאי לנקוט עמדה כרצונו.

יחידים ותאגידים בוחרים להפקיד את כספם במקלטי מס דווקא מכיוון שמקומות אלה מאפשרים להם לעשות דברים שלא יכולים לעשות במדינת התושבות שלהם. לעתים קרובות, המניע הוא לא רק שיעורי המס הנמוכים, אלא, ואולי בעיקר, הסודיות שמציעים מקלטי המס. סודיות זו מאפשרת להם להתחמק מתשלום מס או להסתיר הכנסות שמקורן בפעילות פלילית כגון סחר בנשק, בנשים, שוחד ושחיתות.

הלכה למעשה, הקביעה אם פעילות פיננסית היתה חוקית או לא רק מתחילה בפרסום ההדלפה. בעקבות הממצאים שנחשפו בהדלפת מסמכי פנמה באפריל 2016, יותר מ–70 מדינות פתחו בחקירות וביקורות חשבונאיות נגד יחידים ותאגידים. על סמך ראיות מממצאי ההדלפה הצליחו רשויות המס בעולם לגבות חזרה לפחות 110 מיליון דולר. בין היתר, הובילו ראיות אלה להתפטרותו של ראש ממשלת איסלנד, ובאחרונה להחלטת בית המשפט העליון בפקיסטאן לסיום כהונתו של ראש הממשלה.

העובדה שממשלות רבות מקדמות עוד ועוד חוקים נגד הימנעות ממס מצביעה על כך שאין מדובר בפעילות תמימה, שתוצאתה היא פשוט לשלם רק מה שנדרש על פי חוק. לא בכדי הוגדר תכנון מס אגרסיבי המוביל להימנעות ממס כתכנון הסוטה מתכלית החקיקה ושסביר להניח שרשויות המס לא היו מאשרות אותו לו היה מגיע לפתחן.

לכן, עד שרשויות החוק לא חקרו את המסמכים שהודלפו עד תום, אי־אפשר לקבוע בחדות כי לא מדובר בעבירה על החוק. הקביעה כי בוצעה העלמת מס או הימנעות ממס היא לרוב מורכבת, ולא אחת נדרשות כמה שנים כדי לחקור ולהעמיד לדין. יתרה מכך, גם אם לבסוף לא יועמדו חשודים למשפט, אין בכך כדי להעיד שלא בוצעה עבירה על החוק. רשויות מס רבות מאפשרות הליכים של גילוי מרצון המסתיימים בחנינת מס. זהו הליך חשאי שבסופו הציבור לא יודע עליו דבר.

הדבר הטוב ביותר שכלי התקשורת יכולים לעשות הוא להתמקד בדיווח העובדות. אם יש שאלות שצריך להעלות — להעלות אותן. אם יש שאלות שאי־אפשר לענות עליהן, להיות כנים עם הקורא או הצופה ולומר זאת. אמירה שלא ברור אם מדובר בתופעה חוקית או לא אינה בבחינת כישלון עיתונאי — זוהי פשוט המציאות בעולם המורכב מתעשיות שלמות המועסקות כדי להסוות קשרים ונכסים פיננסיים של אחרים.

הכותבת היא עורכת דין בתחום המסים ומייסדת ארגון Tax Justice Network Israel



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם